לכן היה קשה כל כך להיחשף לחלק מאירועי הזיכרון ברחבי העולם המערבי, שבחרו להקדיש ביום הזה את האמפתיה לא לנרצחים בישראל, אלא דווקא למי שלפני שנתיים התקשרו באקסטזה להוריהם כדי להתגאות בכך שרצחו יהודים. הטרנד המאוס שהתפרץ לפני שנתיים אולי יירגע קצת עם תום המלחמה, אבל עד כה רק התעצם נוכח תגובה רפה ורשלנית של מדינת ישראל למלחמת התודעה.
אלה לא רק הרשתות החברתיות – הדיווח הסלקטיבי והמוטה של כלי תקשורת זרים, שהתאים את עצמו לדעות המקצינות של הקוראים במקום לחתור לאמת, הוביל לעולם מטורלל. עולם שבו חגגו טבח של אזרחים, נשים, זקנים וטף, בשם איזשהו צדק.
לפני שנה, 20% מתושבי ארה"ב תמכו בחמאס ו־80% בישראל, וכבר אז השתאינו איך ייתכן שחמישית מהאמריקאים תומכים בארגון טרור במקום במדינה דמוקרטית שערכיה דומים לערכי ארה"ב. אבל במהלך השנה האחרונה התמיכה האמריקאית בחמאס כבר העפילה ל־25%, והתמיכה בישראל התדרדרה ל־75% בלבד. מדובר בתמיכה בחמאס, כן? לא בפלסטינים. כשמשווים את התמיכה האמריקאית בפלסטינים לתמיכה בישראל, הם כבר עוברים אותנו. זו התוצאה של שנתיים של מלחמה תוך הפקרה מתמשכת של זירת ההסברה.
בין שתי מלחמות
ה"שר לביטחון לאומי" עסוק בטיקטוק האישי שלו, מה מעניין אותו מצבה של ישראל בטיקטוק העולמי? שר התפוצות והלוחמה באנטישמיות השיק השבוע את האתר – october7files.com. התיעוד שמופיע שם חשוב, אבל עכשיו באים? העובדה שהוא יוצא שנתיים תמימות לאחר האירוע, אחרי שהרשת הוצפה בכל כך הרבה הכחשות ושקרים ותעמולה, יכולה להוציא מהדעת.
אנחנו בעידן שבו הנרטיבים יותר חשובים מדיווח מקיף של האמת, מה שמוביל לסינון שיטתי של עובדות. במהלך החג, שבו ציינו שנתיים ל־7 באוקטובר, יורטו מספר כטב"מים וטיל מתימן, ורקטות נורו על נתיב העשרה. נדמה לכם שהמידע הזה הופיע באיזשהו כלי תקשורת מרכזי במערב? מבחינתם – האירוע כלל לא התרחש, כמו גם אירועים רבים אחרים, שבסופו של דבר מציירים יחד תמונה ברורה ומורכבת.
כשמוותרים על חלק מהעובדות מטעמי נטייה פוליטית ונרטיב, לאורך זמן נוצרים נרטיבים של "רצח עם" רק משום שמספיק אנשים חזרו על המונח וצוטטו. לכן ישראל חייבת להיאבק על דיווח אמיתי, למצוא את הדרך להתמודד דווקא עם כלי התקשורת המסורתיים שאמורים לעשות עיתונות ונושאים באחריות למה שמתפרסם בהם. אסור לנו לוותר.
אור בקצה היצף המידע
אנחנו בעידן של היצף מידע, אבל נגישות מאוד נמוכה לידע. היצף המידע גורם לאשליה של ידע, אבל בפועל – הלמידה האנושית נמצאת במעין הקפאה. כדי ללמוד צריך להכיר בטעויות, בעוד הנרטיבים דורשים שלא להכיר בטעויות – אלא להשליך את כל הטעויות על נרטיב של מישהו אחר. בעולם כזה רבים נמשכים להגיד כל מה שמתחשק, כי לכאורה אין כללים, וזה אפשרי (ע״ע גרטה טונברי). אבל בעולם כזה אפשר ללכת לאיבוד מאוד בקלות. לכן, מי שמאמין בצדקתו, חייב לדבוק באמת פי כמה וכמה.
אל תאמרו נואש – האנושות כבר ידעה מהפכות בעבר, וידעה איך לצאת מההשלכות הבלתי צפויות שלהן. יש להניח שזה גם מה שיקרה הפעם. יש לכך כבר הרבה רמזים בשטח. רבים נסחפו, אבל עיתונאים רציניים כבר מבינים בדיוק מה קורה.
פרשן CNN ואן ג'ונס אמר השבוע שהעובדה שצעירים במערב פספסו את הסיפור על עזה וישראל, נעוצה בקמפיין דיסאינפורמציה מסיבי של איראן וקטאר. "אדם צעיר פותח את הטלפון שלו, וכל מה שהוא רואה זה תינוק מת בעזה, תינוק מת בעזה, תינוק מת בעזה", הוא אמר. הוא חטף על כך ים של ביקורת ברשתות החברתיות, ונאלץ להתנצל על שהתנסח בחוסר רגישות.
ההתנצלות תפסה כותרות, אבל דווקא המהות של דבריו היא חשובה, ובה צריך להתמקד. "מה שחדש הוא לא שאנחנו מפולגים, אלא שחברות מסחריות מפלגות בינינו למען רווח. תמיד היו מחלוקות, אבל ישנה תעשייה שלמה שמייצרת טמטום וכעס אצל אנשים. כשמניחים את הטלפון בצד, מגלים שאנחנו לא עד כדי כך מפולגים. אם אי פעם נכנסת לטלפון והזמנת מזרן יוגה, והשכן שלך הסתכל בטלפון על איזו משאית, מאותו רגע כל אחד מכם סומן כליברלי או כשמרן, ומאז האלגוריתם שולח לכם חדשות שונות לגמרי, ואף אחד מכם לא מבין את זה. אז עכשיו אתה חושב שהשכן שלך משוגע, ולא מבין איך הוא יכול לחשוב את מה שהוא חושב, אבל מה שקרה הוא שאתם ביקומים אלגוריתמיים נפרדים, וזה דבר חדש ומסוכן מאוד".
ווייס היא אישה שעושה היסטוריה, דווקא בגלל הסירוב שלה לזרום עם עיתונות הנרטיבים. הכללים ששלחה לכל חברי המערכת במסגרת תפקידה החדש מספרים את הסיפור כולו, כולל ההתעקשות שלה לחזור לדיווח הוגן ולא פוליטי. נאחל לה הצלחה גדולה, ונקווה ליוזמות ברוכות כאלה גם אצלנו, בעגלא ובזמן קריב.
אבל בינתיים, צריך לתעד את האמת, להסביר, להשקיע בהעברת הסיפור האמיתי של מדינת ישראל, ולעשות את זה לא למען מפלגה כלשהי – אלא למען כל יהודי בעולם ולמען הדורות הבאים. בסוף, האמת תנצח והתקופה המטורללת הזו תיגמר.
התרעות פיקוד העורף