לא רק היא. זה נצחון של עם ישראל. זה נצחון של הציבור הישראלי. של החברה הישראלית. מה שאנחנו רואים עכשיו כאן, שם ובכל מקום בארץ ישראל, הוא החוסן האמיתי שלנו. כאן מתחיל הצבא הטוב בעולם, כאן מתחיל הצבא המוסרי בעולם (כן כן, צה״ל הוא הצבא הכי מוסרי בעולם), כאן מתחיל העניין המופלא, הנדיר, המיוחד, הלא ייאמן והבלתי ניתן לחיקוי או שיחזור שנקרא גם ״עם ישראל״.
רק כאן זה יכול לקרות. מיליוני לבבות פועמים ביחד. לחץ הדם עולה ויורד אצל עם שלם, ביחד. אפילו הפרעות הקצב ביחד. המונים זורמים עם שחר לכיכר שהפכה סמל למאבק. מיליונים שלא ויתרו, שלא הרימו ידיים, שלא הסכימו לוותר על אנשים שהם בכלל לא מכירים. אבל הם כן מכירים. אנשים שהפכו למשפחה של כולנו.
הנשיא טראמפ החזיר אותם. דווקא הוא, מי שלא ממש מחובר לרגש, שלא התפרסם בזכות חמלה, הוא החזיר אותם. הוא עשה את זה כי הוא הבין את האירוע. הוא נסחף לתוך האירוע. כשהדברים האלה נכתבים האייר פורס 1 מנמיך טוס לאורך חופי הארץ. הנשיא טראמפ הבין את האירוע בזכות מחאת המיליונים בישראל. הוא עצמו אומר את זה. תשובה ניצחת למסע הגידופים והשיימינג שנעשה נגד המשפחות, נגד המפגינים, נגד כיכר החטופים וכל מה שקרה בה.
אבל אלה שחתומים באמת על החזרתם, הם אלה שהקריבו את חייהם למען המטרה הזו. לוחמי ולוחמות צה״ל. בסדיר ובמילואים. אלה שהפכו את הקערה שהתהפכה עלינו ב-7 באוקטובר, אלה שטסו לתוך התופת, אלה שבאו שוב, ושוב, ושוב, לכל סבב מילואים, לכל כניסה ויציאה מעזה, מלבנון, מסוריה. מיטב בנינו ובנותינו.
ביום כזה צריך לראות את מחצית הכוס המלאה. אולי אפילו שני שליש הכוס. בואו נגזים ונלך לשלושת רבעי הכוס המלאה. זו זכות גדולה להיות חלק מהדבר הזה. מהקולקטיב הישראלי הכל כך תוסס, צבעוני, שונה, לפעמים גם בלתי נסבל, שיש לנו כאן. אין עוד עם כזה, אין עוד מקום כזה, אין עוד מפל רגשות כזה בשום מקום בעולם. רק כאן. וזה שלנו. אנחנו מגדלים את הילדים שלנו בעברית, אנחנו לא צריכים טובות של אף אחד, אנחנו לא צריכים להתפלל שהאנטישמיות לא תצמח, שהריבון לא יחליט להכביד עלינו את ידיו. זו המדינה היהודית היחידה בעולם, זה הנסיון השלישי שלנו לחיות בארצנו. אסור לנו, בשום אופן, לוותר עליו.
התרעות פיקוד העורף