מחיקון טראמפ
נמחק גם שכתבת שטראמפ התהפך על ביבי. אתה חייב למחוק זאת, הרי כולם ראו איך ביבי וטראמפ עומדים זה לצד זה, ומכריזים על תוכנית ומבצעים אותה ביחד. זה הופיע בשידורים ישירים מהבית הלבן.
אתה חייב, חייב, למחוק כל מה שפעם כתבת, פעם הרהרת, פעם זעמת. אחרת יום אחד, כשיבדקו מה אמרת בעבר, תצטרך להתבייש ולהתנצל: "טוב, פעם הייתי טיפש", "טוב, אני מבקש סליחה", "טוב, לא ידעתי", "טוב, טעיתי, זה היה אז". מחק זאת כדי שאנשים בכל זאת ייתנו איזשהו משקל לדבריך מכאן והלאה. אנחנו נתקן את כל השגיאות שלך, וגם את כל הדעות שלך.
בגרסת הפרו שלנו אנחנו יכולים גם לשנות סרטונים שבהם לעגת לטראמפ בארסיות, ולהחליף בעזרת AI את הפנים שלך מדבר בתיעוב על טראמפ, לפנים של מישהו אחר. לחץ כאן למטה. הירשם. נתקן את השגיאות שעשית וכתבת בנושא שחשבת שאתה מבין בו, ומסתבר לך עכשיו שלא הבנת שום דבר. העתיד שייך רק למי שהצליח לערוך את האתמול.
בזכות מי?
המדינה מחולקת לשני סוגי אנשים: כאלה שבטוחים שהחטופים חוזרים משום שהם אמרו תהילים, וכאלה שבטוחים שהחטופים חוזרים משום שהם הפגינו עם שלטים וצעקות מחריביהו, מפקיריהו.
באמצע נמצא העם בישראל שיודע שהמהלכים שעשתה הממשלה בראשות נתניהו היו המהלכים הנכונים כדי להחזיר את החטופים, וזה קורה. כמו שראש ממשלת ישראל קבע בהתחלה: "כולם יחזרו".
הוא הכריז זאת הרבה פעמים, אפשר למצוא בקלות בכל הארכיונים של חדשות השנתיים האחרונות. זה שם, בצמוד לדיווחים על תהילימזאגער כזה או אחר, או על מישהו הצורח במגפון: מפקיריהו.
הלב עדיין בעזה
גם לא שלט "סרבו" שכל כך נפוץ בכיכר וסביבה. היה אפילו שלט בולט "אהבת חינם כאן ועכשיו". היו בלי סוף קריאות "תודה טראמפ" ו"תודה וויטקוף" ו"אנחנו אוהבים אותך, טראמפ" לדרגה שאפילו חשתי בה לא נוח. או אז אמר וויטקוף את המובן מאליו: "תודה לבנימין נתניהו". באותו רגע פרצה היישר לפרצוף הנדהם והנבוך שלו התנהגות ישראלית צעקנית. איזה קטנים. איזה מבישים.
אתם חושבים שקראתם קריאות בוז לביבי כשעשיתם שכונה מנאום כזה היסטורי? וויטקוף שמע קריאת בוז לוויטקוף. זהו חוסר כבוד לוויטקוף, וגם לטראמפ, שאותו הוא מייצג. זו התנהגות מדהימה בוולגריות שלה, כך להפריע כאשר וויטקוף מדבר. זו וולגריות של אנשים שלא יכולים לשלוט בעצמם ולא מסוגלים להתנהג לכמה דקות כבני אדם תרבותיים.
אתם מפסיקים את וויטקוף בעת שהוא נואם לא רק לכם, אלא לכל העולם, נאום שכל מילה נבחרה בו היטב. אתם סותרים אותו בגסות ומביכים אותו וקוראים בוז לנתניהו, אדם שהוא מכיר מקרוב ומעריך ואשר היה איתו בשוחות. וויטקוף ולא אתם ראה באמת מה נתניהו עשה וכמה הוא עשה. מה? באתם ללמד אותו?
פינת השלולית
הצפרדע הפעם הוא אני. בפעם הראשונה בחיי ניסיתי לקנות במכירה פומבית. לא הצלחתי. פעמיים. הכל התחיל כאשר התקרב תאריך יום ההולדת של אשת נעוריי ואהובתי. בעצם, יום ההולדת חל בדיוק היום. פעם בכמה שנים יום הולדתה נופל בדיוק נמרץ מאוד על יום שישי שבו "שיפודים" מתפרסם, וככה אני יכול להפתיע אותה כשהיא תפתח את העיתון ותקרא.
מה קונים לה מתנה? בדפדוף באתרים נפלתי על מכירה פומבית של גלריה תירוש. "את רוצה את זה?", "או אולי את רוצה את זה?", שאלתי. לא. אבל טבעת אחת כן מצאה חן בעיניה. הייתה באתר הצעת מחיר שמישהו כבר הניח. הצעתי יותר. כשהגיע ליל המכירה הפומבית, מול המחשב, כשאני בטוח שאיש לא יעלה על ההצעה הנדיבה שלי, מישהו מיד העלה. גם אני העליתי. הוא העלה עוד. גם אני. גם הוא. הוא. אני. הוא. זה הגיע לגבהים מסחררים. הפסקתי והפסדתי. ככה קרה גם למחרת עם קערת כסף (שהיא בכלל לא רצתה). הפסדתי גם כאן.
זו הרגשת כישלון, הרגשה ששיחקתי במגרש שגדול עליי. עם זאת, הייתי מרגיש רע גם במקרה שלא הייתי עוצר עד שאכה את הצד השני בסכום דמיוני שנגררתי אליו רק בשביל לנצח. אתם יודעים מה חושב עכשיו לעצמו צפרדע כמוני בתוך שלולית של דמעות סמליות: אולי הייתי מרגיש רע, אבל הייתה מתנה לזו שאני כל כך אוהב.
התרעות פיקוד העורף