ראשית בפתח הדברים צריך לגנות כל אירוע של אלימות! אין פה עניין של דיון. אלימות לא צריכה להיות ברחובות והמגרשים. הבעיה באירועים בספורט היא כזאת בשנים האחרונות מועדוני הספורט של ישראל עברו קפיצת דרך משמעותית בעשורים האחרונים. הם חלק מאירופה.
האצטדיונים, היכלי הספורט והארנות הם כבר ברמה בינלאומית. זה כבר לא מגרשי הספורט של שנות השבעים והשמונים, כמו ימק״א בירושלים, או קריית אליעזר בחיפה. בשנים האחרונות תרבות הבילוי במגרשי הכדורגל והכדורסל תופסת תאוצה. לא עוד אלף אלפיים אוהדים במשחק אלא 30 אלף בדרבי.
הגיע הזמן לעשות סדר בנושא. ראשית הגיע הזמן להביא סדרנים מקצועיים מיומנים היטב שמתמחים אך ורק בנושא אבטחה במגרשי ספורט. בדיוק כמו במגרשים של אנגליה. לא עוד כל מיני מכרזים של חברות אבטחה שכל שנה מחליפים חברת אבטחה וסדרנים חסרי יכולת וידע.
משחק כדורגל זה לא קונצרט של מוסיקה קלאסית. זה גם לא אולם מופעי אופרה. במגרשי כדורגל יש דינמיקה אחרת של רגש וריגושים. הגיע הזמן להסדיר גם את סוגיית הפירוטכניקה והדגלים והשלטים. הגיע הזמן ליצור מנגנוני הידברות עם מועדוני האוהדים.
אתמול שמעתי את מפקדי המשטרה. אני מכיר את חלקם. מאמין שרצו בשמירה על הציבור. אבל גם שמעתי הרבה אוהדים, מכרים שלי שסיפרו על האלימות איך השוטרים באו להרביץ להם מחוץ למגרש, איך סוסי המשטרה הסתערו עליהם, איך פשוט כל לובש חולצה אדומה הופך לחשוד.
וכן אי אפשר שלא להריח את הריח הפוליטי באוויר. האם כל הטוב הזה שהרעיפה המשטרה על אוהדי הפועל תל אביב נועדה לרצות את השר לביטחון לאומי? האם במקום החולצה האדומה היתה החולצה הצהובה של בית״ר ירושלים האם גם אז היתה לשוטרים כזאת מוטיבציה לפעולה? שווה לדון גם בזה.
התרעות פיקוד העורף