זחיחות גוררת תקלות. אחת כזו זלגה לו בריאיון האחרון שנתן לערוץ 14, כש"על הדרך" הוריד כאפה מצלצלת למי שנחשב עד עכשיו, בעל כורחו, לבעל בריתו – ראש המוסד דדי ברנע. בעודו מפליג בסיפורי גבורתו, איך הורה והנחה והוביל והשפיל והנחיל, סיפר ש"תוך כדי שיחה עם ראשי המערכת" נודע לו שחיזבאללה שלח כמה ביפרים מאלה שישראל שתלה אצלו לבדיקה באיראן.
לגרסת נתניהו, אף אחד לא עדכן אותו בעניין והתירוץ היה ש"יש רק 50% שהם יחשפו את זה". הוא סיפר שהורה "תכף ומיד" להתכנס ולהפעיל את המערכות, וכך היה. באמת, איזה מזל שיש לנו אותו.
מכונת הרעל התנפלה על האמירה הזו כמוצאת שלל רב, אלא שאז נשמעו קרקושים מתוך קרביה, רעש של בוכנות מתרסקות, ברגים מתפזרים ושלל חריקות צורמות מהסוג הזה. רגע, זה דדי שלנו. מה עושים? עד רגע זה סיפק ראש המוסד סוג של מטרייה אווירית חלקית לגרסאותיו השונות של ראש הממשלה בנושאי המלחמה. לא יפה להתהפך עליו פתאום סתם ככה. נצטרך לתפור תיק גם למוסד, ש"ניסה להסתיר" מאבי האומה את המידע הנדרש להגנה על ביטחון האזרחים.
שאלתי את דוברו של ראש הממשלה למה התכוון נתניהו כשאמר ש"ראשי המערכת" הסתירו ממנו, ולמי כוונו דבריו, האם אכן לראש המוסד? "הוא התכוון בדיוק למה שאמר", הייתה התשובה.
נכון לעכשיו, הסיפור גווע. לך תדע במעמקיו של איזה ביב שופכין הוא יעלה מחדש, אולי לקראת הבחירות. הנרטיב ברור: כל מה שטוב, שייך לנתניהו. כל מה שרע, זה קשר נגד נתניהו. עד לא מזמן המשימה הייתה למשוך כמה שיותר זמן כדי להתרחק כמה שיותר מ־7 באוקטובר. עכשיו, מתחילה מלאכת שכתוב ההיסטוריה.
נעשה קצת סדר: ראשית, בעניין הביפרים. ככל שידיעתי משגת, אף אחד לא הסתיר מנתניהו שום דבר. בטח לא ראש המוסד דדי ברנע. זאת, ועוד: מאיר דגן, ראש המוסד לשעבר, סיפר בזמנו (זה פורסם כאן) שנתניהו סירב לאשר בקולו מבצעים מסוכנים של המוסד, ודגן נאלץ לדרוש ממנו לאשר בקול רם (כדי שזה ייקלט במכשיר ההקלטה), בפעמים שזה ניסה להתחמק. מאז ומעולם שמר נתניהו על מרחק ביטחון מהחלטות שעלולות להסתבך, צופה פני עתיד או ועדת חקירה. דגן לא אפשר לו לעשות את זה.
לעדות הזו מצטרפת עכשיו עדות נוספת, שומטת לסת. "בתחבולות תעשה לך מלחמה", ספרו של ראש המוסד לשעבר יוסי כהן, מכיל עמוד נפיץ שבו כהן מספר על החלטות שקיבל לבדו על מבצעים מסוכנים או נפיצים של המוסד. הנה הציטוט: "ההיגיון שלי היה ברור: אם המבצע היה מוצלח, שמחתי לתת לדרג המדיני ליהנות מן הקרדיט לצד האנשים שעשו את העבודה. הוא היה שומר המדינה ומצילה. אם המבצע לא היה מוצלח, קיבלתי על עצמי את ההשלכות".
ממשיך כהן: "כראש המוסד הייתה לי אמונה איתנה בעצמאות המוחלת של קבלת החלטות. גבורת מפקדים היא דבר מה שאנחנו מלמדים בתוך הארגון. כוונתי בכך לאחריות מלאה ומוחלטת לתוצאותיו של כל שיקול דעת שהוא. האחריות לא ניתנת לפיצול והיא תמיד נעצרה בי. במובן הזה, לשיתוף במידע על טבעו של מבצע, לפני ביצועו, הייתה רלוונטיות מוגבלת. לא הייתה שום הוראה שדרשה ממני לעשות זאת, אך אני בחרתי לשמוע כל דעה לפני הביצוע, ובסופו של דבר ראש המוסד הוא הגורם המחליט. היו במערכת חברים אחרים שהבחינו בכך והביעו את התנגדותם, אבל לא הייתה שום תגובה שלילית מהבוס הישיר שלי. הגענו להבנה, והיחסים בינינו נשמרו".
כהן כותב כאן דבר מדהים: הוא לא הכניס את ראש הממשלה לפרטים ולא שיתף אותו במידע על מבצעים. בתחילת הטקסט הזה הוא משגר עקיצונת לכיוונו של נתניהו בנוסח "שומר המדינה ומצילה" (כך הגדיר נתניהו את עצמו עד 7 באוקטובר: שומר ביטחון ישראל) ומציין שהסידור הזה, שלפיו ראש הממשלה לא צריך לדעת יותר מדי פרטים כדי שאחר כך יוכל לטעון שלא הבין את הסיכונים וההשלכות, היה מקובל על שניהם.
התרעות פיקוד העורף