הטקטיקה היא זו: היו״ר מפזר מילים מבטיחות כמו ״מכסות״ ו״יעדים״, כשבפועל ברור לכולנו שמי שיקבע אותם הוא שר הביטחון, מינוי נוסף לצורך קידום ההשתמטות. אי־עמידה ביעדי הגיוס תוביל להפחתה סמלית של תקציב הישיבות, שיחזור אליהן בקומבינה נוספת, מה שיביא להכשרה חוקית של ההשתמטות. גם אם יקרה נס, ויעמדו ביעדים, מדובר באלפים בודדים בזמן שעשרות אלפים שלהם המדינה זקוקה יקבלו פטור מוחלט.
הקואליציה בונה על זה שהפסקת האש “תרגיע” אותנו, המילואימניקים, ואנחנו נחזור לעניינינו האישיים ונפסיק את המאבק. הם טועים בענק. מטרות המלחמה עדיין לא הושגו, יש עוד חטופים חללים בעזה, חמאס עדיין לא חוסל, משימת הגנת הגבולות רק תתגבר וכמות האימונים תגדל. יקראו לנו לעשרות ימי מילואים בכל שנה במשך שנים רבות.
עלינו להציב חומה בצורה מול הניסיון להעביר את חוק ההשתמטות. אנשי מילואים, ארגוני חברה אזרחית, אגודות סטודנטים, חברי הכנסת מהקואליציה ומהאופוזיציה שמאמינים שכולם צריכים לשרת את המדינה – כל אלה צריכים לצופף שורות, לפעול בכנסת וברחובות במטרה לחשוף את הבלוף של ביסמוט ולחסום את הקומבינה הפוליטית. הדרישה שלנו בדיוני הוועדה צריכה להיות אחת: שכל צעיר וצעירה ישרתו את מדינת ישראל. ביום שתונח הצעת חוק שזה עקרון היסוד שלה, רק אז נתחיל לדון לעומק בסעיפיה ולהתאים את מסלולי השירות הביטחוני והאזרחי לכל אוכלוסייה.
כניסה תחת האלונקה של אחינו החרדים היא לא רק דרך לתת לנו אוויר לנשימה. היא מה שילכד את החברה הישראלית דורות קדימה. יש לנו הזדמנות היסטורית להביא לכך שכל הדור הצעיר בישראל ייקח חלק בסיפור התקומה האמיתי של המדינה – חילונים, דתיים, מסורתיים, חרדים, יהודים, ערבים, דרוזים. כולם כולל כולם.
היינו מעדיפים להקדיש את הימים האלה למשפחותינו אחרי השנתיים הקשות, אבל אין לנו הפריווילגיה הזאת. אם נניח לביסמוט להעביר את החוק, במקרה הטוב נקרוס תחת הנטל. במקרה הרע נראה במו עינינו איך מדינת ישראל מתפרקת מבפנים.
התרעות פיקוד העורף