"הוא היה מאוד שמרן וידע שהמהלך שהוא הולך אליו מאוד מסוכן מבחינתו, ועלול להשפיע לרעה על הסיכויים שלו להיבחר. הוא אמר לי, אני יודע שחשוב לך שאבחר כדי להגשים את מה שאתה מאמין בו. אמרתי לרבין, לא אעזוב את ההסתדרות, אבל אחזור למפלגה ואעמוד בראש המטה ועל החזרה לממשלה עוד נדבר".
סיימו את הפגישה ורבין היה מרוצה, "אני זוכר שלאה צעקה, אנחנו מאחרים לעצרת, ורבין אמר, למה הייתי צריך אותה בכלל, הוא מאוד לא אהב עצרות ולא רצה ללכת. היה פסימיסט, מהאנשים שאם השמש זורחת בבוקר זו הפתעה נעימה. הוא תמיד אמר, כל מה שצריך להתקלקל יתקלקל, וכל הזמן צריך לדאוג שזה לא יקרה. לכן גם ירד לפרטים, אפילו יותר מדי. אמרתי לו, תהיה עצרת גדולה, הציבור מת על זה. בבניין שבו היה גר הייתה מעלית קטנה שהוא בקושי נכנס אליה עם המאבטח. אז ירדתי במעלית השנייה, נפגשנו למטה ואמרנו, נתראה בעצרת".
בזמן העצרת, רמון ישב בבית קפה סמוך עם איתן הבר ודיווח לו על השיחה עם ראש הממשלה. "לקראת הסוף חתכתי, כמו שיוצאים לפני הזמן ממשחק כדורגל כדי למנוע את הפקקים ביציאה. יצאתי עם אשתי הקודמת לסרט קולנוע ברעננה, ובדרך שמעתי שהיו יריות והבהילו את רבין אל בית החולים. סובבתי את הרכב ודהרתי לאיכילוב".
"כשהגעתי ברבש בדיוק יצא ואמר, יש תקווה קטנה שיצליחו להציל אותו. אבל אחרי כמה דקות הודיעו שהוא מת. אני זוכר שניגשתי הצידה ובכיתי כמו ילד קטן. לא רק עליו בכיתי, אלא על מה שהיה בשבילי. כשהוא היה בסביבה יכולתי לעשות שגיאות, כי רבין היה עמוד השדרה מאחוריי. היה על מי לסמוך. רבין לא רכש ידידים רבים, כי הוא לא האמין באנשים שלא הלכו איתו את כל הדרך".
"אני לא הייתי מהם, ובכל זאת הוא האמין בי והטיל עליי משימות מיוחדות כמו מסלול מקביל לאוסלו כדי שאם ההסכם ייכשל, תהיה לנו אלטרנטיבה. זה היה בכי של זעם וכעס ואובדן וצער אינסופי. שמען שבס אמר, הלכה לי המדינה. אבל אני לא חשבתי על המדינה באותו הרגע, אני חשבתי, הלך לי האיש שרצה לעשות דברים גדולים ובגלל זה רצחו אותו".
30 שנה לרצח רבין, ונדמה שהפילוג, הקיטוב והשנאה לא הלכו לשום מקום. ההבדל היחיד שחיים רמון - מי שהיה יו"ר מפלגת העבודה ויו"ר ההסתדרות, שר הבריאות, האוצר, הפנים והמשפטים - מצביע עליו, הוא שלפני רצח רבין רבים ראו את ההסתה אבל לא העלו בדעתם שיהודי ירצח יהודי. משקרה הדבר וזעזע את יסודות החברה הישראלית, היום יהיו כאלה שיחששו מהישנותו. "לפני הרצח היינו במצב של עיניים עצומות לרווחה", אומר רמון. "כי היו סימנים, ראינו אותם אבל לא האמנו בהם".
"פעם נסעתי איתו מירושלים לתל אביב, עבר לידינו רכב, וכשעצרנו ברמזור הנהג פתח את החלון וירק על רבין. ועדיין לא הייתה לו אבטחה ובטח לא רכב משוריין או שיירת מכוניות, כי גם השב"כ לא האמין שיש סכנה לחיי ראש ממשלה מרוצח יהודי. הם חששו ממתנקש ערבי".
"רבין כל כך כעס על ביבי שלא טרח לעצור את המסיתים נגדו, שהוא לא היה מוכן להיפגש איתו. מה שביבי היה צריך לעשות ב־94' הוא להגיד, אני לא יושב בישיבה שיש בה אנשים שמסיתים, הם לא בני ברית שלי. וגם הפוך. היום ביבי לא פועל נגד המסיתים במחנה שלו, ומפלגות האופוזיציה לא מגנות את המסיתים מהצד שלהם. דווקא אחרי רצח רבין, חובתם של מנהיגים, משני הצדדים, היא להבהיר שמי שעוסק בהסתה הוא מחוץ לגדר".
"זה כמו שכשאומרים משהו פוליטי היום, מיד זה מתגלגל לשאלה האם אתה בעד ביבי או נגד ביבי. ואני אומר, לפעמים אני נגדו ולפעמים בעדו. גם השיח על רבין הוא אותו הדבר. אם אתה לא מאה אחוז נגד רבין אז אתה רביניסט. זה כמו בכדורגל, אם אתה רק תשעים ותשע אחוז נגד מכבי אז אתה מכביסט".
"רבין כל הזמן אמר שאסור לשלוט בפלסטינים וצריך להיפרד מהם. הוא האמין שבין שליטה למדינה יש המון אפשרויות. מאז שהוא נרצח ועד היום, דרך עלייתו של נתניהו אחרי ההתנתקות וסיפוח דה־פקטו של השטחים, אנחנו מתקדמים למדינה דו־לאומית עם רוב ערבי וקץ החלום הציוני. רק בשנתיים האחרונות הימין עשה את זה על אקסטרים, כשאין אף אחד מולם בפרץ, כי המרכז והשמאל בכלל לא מתמודדים עם הנושא הזה".
"הרצח תרם להתחזקות הימין הפוליטי בישראל יותר מאשר החליש אותו, מכיוון שברק ברח מאוסלו, והייתה אינתיפאדה שנייה ואף אחד לא הסביר שהיא פרצה כי הסתלקנו מדרך אוסלו. השמאל-מרכז בישראל זנח את דרך רבין, והיום בסקרים חצי מהעם תומך באמירה שאנחנו מתנגדים למדינה דו־לאומית גם אם הדבר כרוך בוויתור על השטחים, אבל אין אף גורם פוליטי שמייצג את זה, כי כולם עסוקים ברק לא ביבי האיש. לא ביבי המספח ומטפח החמאס. סליחה, נפתלי בנט לא נוכל פוליטי על סטרואידים? הוא האלטרנטיבה?"
"אז נכון שבצד הטקטי אתה יכול להגיד שהרמטכ"ל אשם, שהשב"כ אשם, שלא העירו אותך, אבל אתה ברמה האסטרטגית היית בעד חמאס, אמרת אלף אמירות בעדם, נתת להם כסף ומלט ולפעמים אפילו נשק. ואפילו לפני האחריות האסטרטגית, לך, ביבי נתניהו, יש אחריות מיניסטריאלית פשוטה, זה קרה במשמרת שלך".
"אני כמו רופא, בכל הדיאגנוזות שלי לא טעיתי. והכל בכתובים. גם היום, כשכולם דיברו על הסכם חטופים בשלבים, הלכתי לאחד המקורבים ביותר לביבי ואמרתי לו, זה טירוף לעשות הסכם בשלבים. זה הרע מכל העולמות. המקורב שאל, מה אתה מציע, ואמרתי, צריך לבוא לחמאס ולהגיד, אני מפסיק את המלחמה תמורת כולם בבת אחת".
"אם חמאס יסכים, נהדר, ואם הוא לא - יש לנו את כל הלגיטימיות להרוג אותו. אמרתי את זה בשידור ולא הפסיקו לרדת עליי. אמרתי לקרובי החטופים, בעסקה בשלבים היקרים שלכם לא יחזרו. כי לא יהיה שלב ב'. והנה אנחנו בדיוק במקום שבו מימשו את ההצעה שלי".
רמון מתבונן על המלחמה ובעיקר על הפסקת האש והצפוי להתרחש בעזה כתוצאה ממנה. "אני מציע שאנחנו נשלוט בעזה צבאית והרשות הפלסטינית תשלוט אזרחית גם בעזה וגם בגדה".
"היינו צריכים לחסום את ציר פילדלפי, שדרכו הוזרמו במשך חודשים דלק וכסף ואוכל ונשק לחמאס. היינו צריכים לכבוש את עזה מיד בתחילת המלחמה, להקים ממשל צבאי זמני ולשבת שם ואז לפנות למדינות העולם ולומר להם, אנחנו מחסלים את חמאס וקוראים לכם לבוא יחד עם הרשות הפלסטינית כדי לסייע לנו להעביר לרשות את הסמכויות האזרחיות".
"לפני 7 באוקטובר הוא ראה ברשות נטל ובחמאס נכס, ועכשיו הוא אפילו העדיף את טורקיה וקטאר, שהן בעלות הברית של חמאס. עד שקמה זעקה נגד טורקיה הוא לא פעל נגד הרעיון להכניס אותם לעזה. הוא ראה בקטאר ובטורקיה כוח שחוצץ בינינו לבין חמאס מאותה תפיסה שאסור בשום פנים ואופן ליצור קשר בין הגדה והרצועה. הטירוף של נתניהו נגד הרשות מביא אותו לתמוך בבִּנאום כוחות שעוינים את ישראל".
"אפילו בלבנון עם יוניפי"ל, שלא נחשב לכוח עוין לישראל, חיזבאללה הקים את כוח רדואן ואת המנהרות והנשק, ואנחנו היינו מנועים מלפעול. בעזה זה היה יכול להיות הרבה יותר גרוע, כי מדובר בבעלי ברית של חמאס שבניגוד לרשות הפלסטינית, הם ימנעו מאיתנו לפעול. המציאות הזו הייתה עלולה לשמר את חמאס בתמונה לאורך שנים. זו טעות טרגית".
"המשך המלחמה נבע מהשקפת עולמו השגויה של נתניהו, שנתן גיבוי להרצי הלוי ולשר גלנט לתוכנית צבאית הזויה. תוכנית המלחמה הייתה אסון, ונתניהו אשם בכך שהוא נתן לה גיבוי. נתניהו והלוי חשבו שזו הדרך הנכונה וטעו, האם בגלל זה הרצי הלוי רצה להרוג חיילים? זה טירוף השיח".
"ומה הוא נותן? רוצחים שישוחררו, שזה קשה ומורכב אבל גם איתם אפשר לעשות דברים. זה הפיך. אנחנו מחזיקים ב־50% מהרצועה. יישובי העוטף רואים את צה"ל ולא את חמאס, וכשניסוג מהרצועה, אם רק נראה חמאסניק מתקרב קילומטר וחצי לגדר, נחסל אותו מיד. מישהו יגיד לנו משהו? עם כל הסיפורים על ערבויות בינלאומיות, מי יגן על חמאס? כולם רוצים שהוא לא יהיה קיים, כולל המדינות הערביות".
"לכן היה צורך לנהוג בגמישות בנושא הזה, ואת זה טראמפ הבין הרבה לפני נתניהו. טראמפ לימד את נתניהו שקודם כל מחזירים את החטופים, ואחר כך מתחילים בריפוי הפנימי ובמקביל מטפלים בחמאס. לצערי, הימין או חלק ממנו לא מצליח להבין את זה עד היום".
"הייתי אומר שנתניהו מול רבין זה הביטוי התרבותי לשיטת הסמוך, לרשלנות, לחוסר ההקפדה על הפרטים. רבין לא היה מכיל את חמאס מלכתחילה. בחיים לא היה עולה בדעתו לחזק ארגון טרור. ביבי כרת ברית עם השטן, וכל תומכיו עשו זאת מאחוריו. היום הם מנסים לברוח מזה, לנקות את עצמם, אבל האמת העצובה היא שביבי כרת ברית עם השטן, כי הוא חשב שהסכנה מהרשות גדולה יותר מהסכנה מחמאס".
התרעות פיקוד העורף