ברוב המדינות הנאורות ישנם שירותים ציבוריים. במקומות רבים הכניסה אליהם מותנית בתשלום סמלי, ואז ניתן לזכות בביקור בשירותים נקיים ומטופחים. בחנויות גדולות, קניונים ומרכזי קניות יש שירותים נקיים, חינם ללא תשלום, כחלק מהשירות. במסעדות ובתי קפה נהוג שהשירותים מיועדים ללקוחות בלבד.
לאחרונה הייתי בארצות הברית, ואכן, המנהג קיים גם שם. תארו לעצמכם: אוטובוס מלא תיירים עוצר ליד בית קפה לאחר נסיעה ארוכה, ולפחות מחצית מיושבי האוטובוס מתייצבים בתור לשירותים. שירותים שיש לארגן, לסדר, לנקות, לחטא, לתחזק, לדאוג לאספקה סדירה של נייר טואלט וסבון. נכון שאם מדובר באדם אחד, מדי פעם, זה לא נורא. אבל בבית קפה השירותים אינם ציבוריים, וכך מקובל בעולם כולו.
לאחרונה יצאתי למספר פגישות בארצות הברית, ונכנסתי לחנות ספרים מהגדולות בניו יורק. בחרתי את הספרים המבוקשים ורציתי, לפני ההליכה לקופות בקומה הראשונה, לגשת לשירותים בקומה שבה הייתי. השירותים, מסתבר, היו נעולים, והגישה הייתה בעזרת קוד כניסה שהופיע על ספח התשלום. כלומר, רק לאחר שהוכחת כי אכן רכשת ספר בחנות, ניתנה לך האפשרות להקיש את הקוד וליהנות מכניסה חופשית לבית הכבוד.
ואם עדיין בשירותים עסקינן, באחת החנויות הגדולות מאוד בשדרה החמישית, מיקומם של חדרי השירותים כלל אינו מופיע על מפת ההתמצאות בנבכי המתחם. לכאורה, אין שירותים, ואנחנו מדברים כאן על חנות עם שלושה מפלסים רחבי ידיים, שפע עמדות תשלום בשירות אישי ומספר דומה בשירות עצמי. רק לאחר ששאלתי וחקרתי בשירות הלקוחות אם יש להם במקרה חדרי שירותים, הופניתי לקומה השנייה אשר בקצה שלה, ליד תאי המדידה, יש תאי שירותים.
התרעות פיקוד העורף