זהו מאבק להבטחת קיומם של ציווי, ערך וחובה קדמוניים, הכי יסודיים, בסיסיים וחיונייים ביהדות. לימוד תורה. בתום רשימה לא קצרה של מצוות וציוויים ש"אדם אוכל פירותיהם בעולם הזה והקרן קיימת לו בעולם הבא", נחתמת הרשימה באמרה "ותלמוד תורה כנגד כולם".
משהו לא בסדר. וזה "משהו" הרבה יותר מקצת וממעט מן המעט. זה משהו קשה, חמור, רציני. מטרה כל כך נעלה כמו הבטחת קיומם של ציווי, ערך וחובה של לימוד תורה הייתה צריכה מעצם טבעה ליצור ולהניב אחדות, הבנה, קרבה בחברה. מצבים שלימוד תורה יוצר, מפיץ ומזין.
לא זאת בלבד שזה לא קרה ולא קורה - המאבק קרע את החברה בישראל. "עצרת המיליון" הייתה ותיזכר כמפגן של נתק, ריחוק, התבדלות, הפרדה בין החרדים לחילונים בישראל. זה היה אירוע שקבע, אישר וחיזק מציאות של שני עמים, מובדלים, נפרדים ומורחקים החיים בישראל. בדיוק מטרה, מצב ומציאות שמנוגדים וסותרים באופן טוטלי ערך, ציווי ומטרה נעלה כלימוד תורה.
משהו לא בסדר מצידם של מי שנמנים, מזוהים וידועים כמנהיגי הציבור החרדי, מי שמתהדרים ובצדק בתואר גדולי תורה, מנהיגי הציבור הליטאי. הם משכמם ומעלה, חיים בצניעות, מנהלים אורח חיים למופת. דבר אחד הם לא - הם לא מנהיגים.
"עצרת המיליון" היא אירוע מרשים, במיוחד ובוודאי במספר והיקף משתתפיה. היא אירוע שלא תרם מאומה, כלום, אפס להאדרת, העצמת, התעלות ערך וציווי לימוד תורה. גם לא לגידול כמותי של מספר לומדי תורה. חמור יותר, אירוע עם פוטנציאל של שנאת חינם.
הבעיה היא שלימוד תורה הפך בישראל גורם, סיבה, מניע פעיל בפוליטיקה. אין דבר בעולם מנוגד, סותר, מפריך ללימוד תורה מפוליטיקה. בהתפתחות זאת אשמים ואחראים הפוליטיקאים החרדיים, ראשי וחברי סיעות יהדות התורה וש"ס. הם שהפכו את הערך הקדוש של לימוד תורה למקח וממכר קואליציוני – חטא שלא יסולח.
בחורי ישיבה לא יתגייסו לצה"ל. ברור ובוודאי שלא במספרים שצה"ל צריך וזקוק להם. חבל שבשני הצדדים, החרדי-ליטאי והישראלי-חילוני, אין דמות, אישיות, מנהיג שמסוגל לטפל, לעסוק ולפעול בערך וציווי כמו לימוד תורה באופן שמלכד, מאחד, מקרב את העם במדינתו.
התרעות פיקוד העורף