טעמתי טעמים מתוקים בחיי, אבל לסקופ העיתונאי יש טעם מיוחד: הרגע שבו אתה כעיתונאי מקבל את הידיעה המהדהדת, או את הריאיון הבלעדי, המתקת הסוד עם העורך במערכת כשכולם מסביב מנסים לברר מה יש לך ביד - ואז הפרסום, מבול הטלפונים המפרגנים והזועמים שמגיע אחריו, וההשפעה שאתה מצליח לגלגל בעקבות החשיפה.
יש לי הערכה אדירה לסקופים, לבלעדיות, וגם אני בודקת מזיעה מדי בוקר את הרייטינג של התוכנית שאני מגישה. זה בא מתוך הישגיות, מתוך רצון טבעי לנצח.
וכן, גם אני לא פעם הלכתי רחוק במקצוע התחרותי שבחרתי, זה שדורש ממני בכל יום להמציא את עצמי מחדש. יש בעיתונות קסם, השפעה, אדרנלין ואכזריות, שזר לא יבין. אלא שבימים האחרונים רובצת על נפשי מועקה שמאיימת להתפרץ, וכמו שאני תמיד אומרת למרואיינים: "ספר לי בעצמך, בדרכך, אחרת הפרסום ייצא כמו שאחרים ירצו". והמבין יבין.
כמו כולנו, גם לי אין די מילים לתאר את הבור הענק שנסגר בנשמה כשהחטופים החיים שבו הביתה. צלקות המלחמה יישארו על כולנו, אותן לא ניתן למחוק, אבל כשהחטופים הוצאו ממנהרות הגיהינום חזרה לאהבת עמנו, חוויתי אור ואושר ונעתקו המילים גם מדברנית כמוני. כשזכיתי לשדר את התמונות הללו, היו אלו מהרגעים המרגשים בחיי.
חטופים, זאת יודעים גופי השידור, שווים רייטינג. זה קל מבחינה הפקתית, וגם זול. שלוש מצלמות, מוזיקה מרגשת מהספרייה של הוליווד, ונקודות הרייטינג יגיעו מעצמן. ואם אפשר לתבל בטינופים על איתמר בן גביר, כדי שיהיה פולו-אפים באתרי האינטרנט, מה טוב. זה בכלל יקפיץ את הגרף.
אז חטופים יקרים, היו מוכנים למרדף אחריכם. סביר שהוא כבר התחיל בחיזורים עקשניים עוד כשסבלתם במנהרות החושך. יש מצב שההורים שלכם, ברגע של חולשה ותחת לחץ כבד במעטה מזויף של רגישות, הסכימו לבלעדיות כבר אז. היו מוכנים לכך שבתקופה הקרובה תישאלו שאלות פולשניות על הגיהינום שעברתם. תתבקשו לענות על בנימין נתניהו, על בן גביר ועל כל מי שאפשר להכניס לסלט הזה שנקרא החיים שלכם. כל מה שיצפו מכם זה לספק דרמה. אני מכנה את זה פורנו רגשי על הצופים. וזה מגעיל.
אני מאחלת לחטופים השבים היקרים שלנו שיקום אמיתי. להמשיך להיות מחובקים קודם כל על ידי קרוביהם, על ידי בני משפחותיהם שנאבקו מאבק הרואי להשבתם, ואחר כך גם על ידי עם ישראל שאוהב אותם. אני מקווה שבתחום שלנו, העיתונאות, יבינו שמאחורי נקודות הרייטינג יש בני אדם שעברו דבר נורא ועוד לא באמת חזרו לעצמם. ואל תפציצו אותי בוואטסאפים "זה הם ביקשו". יאללה כבר עם ההתייפייפות התקשורתית הזו.
לא נפסיק לשיר
אז קודם כל באוזן מקצועית ואומנותית, הסכימו שמדובר בשיר פשוט יפהפה. המילים, המנגינה, הנאיביות שהייתה פה לפני 30 שנה. אני בעד לשיר אותו שוב ושוב ושוב מעל כל במה אפשרית. שהעולם ימשיך לראות שטובים אנחנו, מאמינים בשלום. אך היום, מצולקים משנתיים של מלחמה ומשנים של טרור, זה כבר יהיה שלום בתנאים שלנו. שנים של שנאת האויב מחקו את הנאיביות. אבל הניסיון למחוק היסטוריה באמצעות מחיקת שירים מטקסים הוא מטריד. שאפו לרמטכ"ל, שהכריז על תחקיר והתעקש לפקח עליו בעצמו.
שנמשיך לייחל לשלום, הלוואי שיזכרו מי שהיו שם תמיד ואיתם מתפכחי 7 באוקטובר, ששלום עם האויבים שלנו עושים מתוך עוצמה. למדנו זאת על בשרנו בשנתיים האחרונות. שנמשיך לחנך את ילדינו לשאוף לשלום, לשיר עליו, לחלום עליו. שנדע להזכיר להם לעשות זאת תמיד בעיניים פקוחות לרווחה.
נובמבר הגדול
הישראלים על הסוסים, וגם אני כבר דוהרת. "יום הרווקים הסיני", "בלאק פריידי", ליבי הולם בחוזקה נוכח צירופי המילים הקסומים האלה. הסיילים כבר ממש כאן. התרגשות ששמורה לפעם בשנה. גם אני כמו כולם אסתער על המדפים, אסרוק במהירות את התוויות האדומות עם המחיר, ארביץ מציאות, ואתלונן עם כל עם ישראל על התורים והשירות הגרוע. אין דבר ישראלי יותר בעולם כמו להתלונן יחד.
שיהיה לנו חודש נפלא, סיילים מהממים ושווים ומור"קים מעולים על תורים מעצבנים. אל תשכחו למחזר שקיות, זה גם יוזיל את הקניות וגם שומר על הסביבה, ואל תשכחו להתחדש. אני כבר מארגנת שקיות בגדים לחילופים. בכל זאת, הרי פעם אחת זה באינסטגרם וגמרנו. כי כבר אמרו חז"לינו שהאדם עושה את הבגד, אבל תמיד טוב שיהיה בגד טוב.
ניפגש בזארה סייל. נשיקות
התרעות פיקוד העורף