כבר שנים שאירועים הנוגעים לעולם היהודי צברו אפרוריות. הפעם האחרונה שבה המכבייה זכתה לעמוד במוקד תשומת הלב הציבורית הייתה באסון גשר המכבייה.
לעומת המכבייה, שעוד נהנית משפע של צעירים יהודים סמוקי שרירים המתחרים ביניהם על מקום של כבוד במדורי הספורט, הקונגרס הציוני שניקז אליו בעבר את הנואמים המוכשרים ביותר ואת המאבקים האידיאולוגיים החריפים ביותר על עתיד העם היהודי - העלה אבק, ומאז הקמת המדינה רק הולך וצובר שכבה על גבי שכבה.
הקריאות לפסול את יאיר נתניהו הן רדיפת התפוח בגלל העץ. רדיפה לשמה. הוא אומנם יודע למשוך אש, בהתבטאויות חריפות ברשת X, אבל הוא מביא לתפקיד ניסיון, יכולות וקשרים בארה"ב. יאיר נתניהו הוכיח שהוא מבין ומכיר את המשחק התקשורתי בעידן הרשתות החברתיות, והוא מביא איתו אנגלית מצוחצחת וניסיון בייצוג עמדותיה של ישראל מול תקשורת זרה.
מינויו לתפקיד ראש מחלקת ההסברה בהנהלת ההסתדרות הציונית יכול להתגלות כהברקה אמיתית, לו רק תינתן לו הזדמנות הוגנת כמו לכל אחד אחר, להוכיח את כישוריו מבלי לפסול אותו אוטומטית רק בשל היותו "בנו של".
התנועה הציונית היא לא כנסת ישראל ולא ממשלת ישראל. היא לא מקבלת החלטות הרות גורל המשפיעות על חיי אזרחי המדינה. היא מאגדת בתוכה את כל המפלגות הציוניות הפועלות בה שכם אל שכם, ובמשך שנים ארוכות לא באמת משיגות משהו, למעט תפקידים וג'ובים לחבריהן.
העולם הולך והופך לאנטישמי ואנטי-ישראלי, ולתנועה הציונית, שתפקידה בעיקר ייצוגי והסברתי, אין מעמד להוביל שינוי של ממש בתחום זה. היא מתקשה אפילו בשימור העם היהודי בתפוצות ובמניעת התבוללות.
מה ה"תדהמה" פה?
השקיעה של התנועה הציונית בלטה השבוע עם כינוסו של הקונגרס הציוני ה-39 בירושלים. פעם היה הקונגרס הציוני האירוע המרכזי בחיי העם היהודי והיישוב היהודי בארץ.
חודשים מראש חיכו לו, דיברו עליו והתכוננו לקראתו. השנים עשו לו רע. גם בימים כתיקונם, בלי הדי מלחמה בעזה ובלבנון, בלי משפטי נתניהו, בלי דרמות סביב יציאת הפצ"רית לחופשה - הלך הקונגרס הציוני והידרדר אל שולי החדשות.
השיא היה בכינוס האחרון, שהתקיים בקול דממה דקה ולא נודע כי בא אל קרבה של ציון. חוץ מנציגי המפלגות שחתרו להגיע להסכמים על חלוקת תפקידים, ויצרו דרמות קטנות מאחורי הקלעים - איש לא ידע על קיומו. הדממה הרועמת משקפת, לדאבון הלב, את השפל שאליו הגיע הארגון הזה דווקא בימינו אלה, שבהם יכול היה למלא תפקיד משמעותי.
זה יכול היה וצריך היה להיות אחרת. להסתדרות הציונית יש כלים. היא פרושה ברחבי העולם, ויהודים רבים חברים בה. 240 אלף חברים פעילים בגולה השתתפו בבחירות לקונגרס. רבים מהם כמהים להיקרא לפעילות משמעותית למען ביסוסו של הפרויקט הציוני, כולל הסברה בקמפוסים והשפעה על אמצעי התקשורת ועל נבחרי ציבור.
הפרישה הרחבה והחברים הם נכסי צאן ברזל היכולים לשמש פלטפורמה לגיוס הציבור היהודי בכלל והנוער היהודי בפרט למאבקי הסברה גלובליים נגד האנטישמיות ולצמצום העוינות כלפי ישראל.
לצד גיוס העולם היהודי לפעילות הסברתית, לתנועה הציונית יש גם תפקיד מכריע בשימור העם היהודי בתפוצות על ידי הקמת בתי ספר צומחים, המלמדים עברית ומעניקים חינוך יהודי לצד תוכנית הלימודים הרגילה.
אבל התכחשות להסכם פוליטי שעליו חתומה יש עתיד לצד כל המפלגות הציוניות - בשל מינויו של יאיר נתניהו לנציג הליכוד בהנהלה - כמוה כיריקה על הרופא שבתושייה רבה הפעיל את הדפיברילטור והחזיר לתנועה הציונית את קצב הסינוס.
מעולם בכל תולדות התנועה הציונית לא התערבה מפלגה פוליטית במינויים של מפלגה פוליטית אחרת החברה בקונגרס. האם נתניהו יכול היה להכתיב ליש עתיד את מועמדיה לשרים בממשלה? האם למפלגה יש זכות וטו על מועמדיה של מפלגה אחרת? איפה נשמע כדבר הזה?
יהיו מי שבאופן אוטומטי יאזכרו מן האוב את המינוי הפסול של גיסתו של יאיר לפיד לתפקיד בקק"ל ואת הביקורת שהוא עורר. הם פשוט לא מבחינים בין מינוי שהוא במהותו פוליטי, למינוי שהוא במהותו מקצועי. איש לא יחליט עבור הליכוד מי יהיו נציגיה הפוליטיים בתנועה הציונית, ממש כפי שאיש לא יחליט עבור נתניהו את מי מחברי הליכוד הוא ימנה לתפקיד שר בממשלה.
הליכה על הראש של יאיר נתניהו, שאין בה שבריר של הצדקה עניינית - נועדה לקושש אליו בחזרה את הקולות החונים בחוץ. לפיד מזהה כנראה שאין דבק טוב יותר משנאה, והוא מאמין שאת השנאה ליאיר נתניהו הוא יצליח לתעל לעלייה בסקרים.
אני רוצה רק לקוות שאחרי שהוא ישיג את ליטרת הבשר התקשורתית שלו, הוא יתעשת. יש עתיד חתומה על הסכם קואליציוני עם כל שאר המפלגות הציוניות. התנועה הציונית משוועת לרגעי התעלות בלי פסילות אישיות, בלי הדרה, ותוך כיבוד האוטונומיה של כל צד לבחור את נציגיו.
יכולה להגיע לכולם
ניתן לנצל את החממה הציונית הזו להסתערות מתואמת, הסברתית ופוליטית על כל חלקי הציבור בארה"ב ובאירופה. זהו צורך קיומי, כי בעוד ישראל נחלצה בשנתיים האחרונות מאיום קיומי ויצרה הרתעה לטווח ארוך, היא שילמה מחיר כבד במעמדה בעולם. בעולם הדמוקרטי משפיעים על המנהיגים דרך דעת הקהל, והפוליטיקאים בסופו של דבר מתיישרים לפיה.
בשל הרכבה הייחודי והקואליציה מקיר לקיר, ההסתדרות הציונית היא הגוף היחיד שיכול להגיע לכל מנהיג בעולם ולכל איש תקשורת משפיע באמצעות אנשים הקרובים אליו אידיאולוגית, המדברים אליו בשפתו הפוליטית.
זהו יתרון עצום, שאסור למסמס אותו ולבזבז אותו על שנאה. יש לנו מספיק שנאה בתוך המדינה. לא צריך לייצא אותה גם אל העם היהודי בגולה, שאוהב את מדינת ישראל, מזדהה איתה, רואה בה את מרכז חייו של העם היהודי ומעוניין בהמשך קיומה ושגשוגה.
התרעות פיקוד העורף