כה אמר בן־גוריון בשידור הבכורה של גלי צה"ל ב־1950, וכבר אז היו בממשלה מי שהתנגדו וחשבו שאין זה ראוי לקיים תחנת שידור צבאית במשטר דמוקרטי. על חודו של קול אושרה בממשלה הקמת גלי צה"ל. בשנותיה הראשונות שידרו רק שעות אחדות ביום - והשידורים כוונו באמת לחיילים. רק אחרי מלחמת יום הכיפורים הקיפו שידוריה את כל שעות היממה, ועסקו יותר ויותר באקטואליה ובפוליטיקה.
השבוע התפרסמו המלצות הוועדה שהקים שר הביטחון לבחינת עתידה של גלי צה"ל. הוצעו שתי חלופות: לעקור את האקטואליה ממשדרי התחנה הצבאית, או לסגור אותה לחלוטין. לטעמה של הוועדה, גלגלצ יכולה להמשיך בשידוריה בלא שינוי. וממש מיד קפצו כל מגיני הדמוקרטיה והחלו לצווח שמדובר במהלך של סתימת פיות. פגיעה בחופש הביטוי וחופש העיתונות וכמובן: דיקטטורה. (אגב דיקטטורה – יש רק עוד מדינה אחת בעולם שיש לה תחנת שידור צבאית: קוריאה הצפונית. רק אמרתי).
אז למען ההיסטוריה: ההתנגדות לעיסוק של חיילים בשירות סדיר ועורכיהם בפוליטיקה, תוך הטיה שמאלנית מובהקת – לא החלה בימי שלטון הרודנות של בנימין נתניהו וישראל כ"ץ. כבר ב־1983 החליט הרמטכ"ל משה לוי להפסיק את שידורי החדשות של גלי צה"ל, לקצץ את תקציב התחנה ולצמצם את מספר עובדיה. אבל התקשורת הפעילה את מנופיה על הפוליטיקאים בכנסת והתוכנית נגנזה. גם אהוד ברק בראשית כהונתו כרמטכ"ל ביקש להיפטר מהתחנה, להעבירה למשרד החינוך או לרשות השידור, אבל "הלחץ הציבורי" שכנע אותו שאם הוא אינו רוצה תקשורת עוינת – מוטב לו לסגת. וכך עשה.
כל צרכן תקשורת חייב לזכור: בכל פעם שהנושא הוא התקשורת עצמה, והיא מדברת בשם "הציבור" - אין היא מדברת אלא מגרונה היא. נלחמת על כוחה והשפעתה ומבטאת רק שוליים קיצוניים בציבור. התקשורת תפעיל כל תרגיל, איומים, סחיטה, חנופה, סקירות אוהדות או רצח אופי כדי לחסל את מתנגדיה ולטפח את המצייתים לה.
ב־2016 זה היה תורו של הרמטכ"ל גדי איזנקוט להגיד כי "אין זה נכון שצה"ל יחזיק בתחנה צבאית שעוסקת במחלוקות אזרחיות". מחליפו אביב כוכבי המליץ ביוני 2022 לשר הביטחון בני גנץ להוציא את גלי צה"ל מהצבא - ולא כדי לחסוך כסף או תקני חיילים, אלא "כי זה לא ערכי".
גם מבקר המדינה נדרש לסוגיה. כמו הרמטכ"לים, גם הוא הבין שהגולם שהקים בן־גוריון לשירות מערכת הביטחון וחינוך הצבא – קם על יוצרו. כבר ב־2008 קבע מיכה לינדנשטראוס כי "דרוש ניתוח שיפריד את גלי צה"ל מהצבא. עקרונית, זה לא הגיוני שלצבא יש תחנת שידור שלא משדרת לצבא, וזה לא יכול להימשך שהיא תישאר במימון צבאי... אסור לצה"ל לתחזק תחנה שאינה תורמת לצבא כלום".
ולפיכך, כל מי שתוקף את הכוונה לסגור את גלי צה"ל או להוציא ממנה את משדרי האקטואליה, וטוען שמדובר בעוד סממן דיקטטורי של הממשלה הנוכחית – ראוי שיכיר את ההיסטוריה ויבין כי הרצון לסגור את התחנה לא החל עכשיו - לא בממשלה הזאת ולא בשר הביטחון הזה.
כשאני מקווה שאולי הפעם יושם סוף־סוף קץ לאנומליה הזאת ששמה "תחנת שידור צבאית" - אני חייב להקדים גילוי נאות: כבר כ־12 שנה אני משדר ברדיו 103FM. אבל מי שסבור כי הביקורת שלי על עצם קיומה של גלי צה"ל נובעת מ"ניגוד עניינים" – מוזמן לחטט בארכיוני העיתונים ובפרוטוקולים של ישיבות הכנסת ולמצוא שם מה אמרתי וכתבתי על גל"צ כבר לפני 20 שנה.
הטוענים נגד סגירת גל"צ בשם "חופש העיתונות" אינם אלא מגלגלי עיניים. איש מהם לא טען כך כשסגרו את שידורי ערוץ 7, וכשתובעים לסגור את ערוץ 14. הם אינם נלחמים על "חופש העיתונות" אלא על זכותו של הפרוגרס השמאלני לשלוט בתקשורת. הם טוענים כי לעיתונות תפקיד מרכזי בביקורת השלטון. לכן, כיוון שנתניהו ראש ממשלה כבר שנים רבות – עלול להתקבל הרושם כאילו גלי צה"ל תוקפת אותו מטעמים פוליטיים. שקר. גל"צ לא הייתה ביקורתית נגד ממשלת שרון בימי ההתנתקות. שידוריה נעו במנעד הצר שבין קריאות עידוד לבין שמחה לאידם של המתנחלים. ליחס מלקק ואוהד במיוחד זכתה גם "ממשלת השינוי" של בנט־לפיד. אבל במלחמה הנוכחית – גלי צה"ל מבקרים מאה פעם ביום כל החלטה של הממשלה. הם לא ביקורתיים נגד כל ממשלה. הם ביקורתיים בעיקר נגד הממשלה הזאת.
ולא רק נגד הממשלה. בשם "העיתונות החדשה" כבר איננו יכולים להבחין בין ידיעות לעמדות. תפיסות העולם נדחפות לתודעה באמצעות ניסוח החדשות. המחבלים הרוצחים אינם אלא "חמושים" או "פעילי חמאס". מין ניטרליות נתעבת. הרי יש "נרטיב ערבי" ו"נרטיב ישראלי" לסכסוך.
במשך שנים היה נהוג לראיין בגל"צ את "דובר חמאס" ריבחי רנטיסי. התחנה הצבאית הפכה עצמה לכלי שידור בשירות חמאס. ולכן, כאשר ב־2011 שוב איימה סכנת סגירה על התחנה הצבאית, הוזעק רנטיסי דנן לשידור, גמל לגל"צ טובה תחת טובה ואמר: "נותנים לי כאן חופש ביטוי מוחלט...זה הבית של כולם... ואני קורא להם פשוט שזה ימשיך".
ו"כתב צבאי" דיווח בגל"צ אחרי שבדואי בנגב דקר חיילת וחטף את נשקה, כי "הרקע כנראה פלילי".
התרעות פיקוד העורף