1. הנאום הסודי
לסיפור הזה יש זווית ישראלית: דבר הנאום הגיע לארגוני המודיעין של המערב, אבל אף אחד לא ידע מה היה תוכנו. מי שהצליח לשים יד על הנאום המלא ולהעביר אותו לשירותי המודיעין של מעצמות המערב היה המוסד שלנו. זה היה ההישג המשמעותי הראשון של המוסד, שהכניס אותו להיכל התהילה המודיעיני, שבו הוא מתבסס גם בימים אלה.
חרושצ'וב נאם ארבע שעות. הנאום הכיל 26 אלף מילים. הוא תיאר, בפירוט רב, את כל זוועות סטלין, הוקיע את פולחן האישיות, הביא ציטוטים מהקלאסיקות של המרקסיזם־לניניזם המקוריים שהוקיעו פולחני אישיות של היחיד וקידשו את הציבור ואת ההמונים והפועלים, תיאר איך הפך סטלין את המאבק בטרוצקיזם מוויכוח אידיאולוגי לסוג של "ג'יהאד" שבמסגרתו הפך את יריביו ל"אויבי הציבור", הביא גם ציטוטים מצוואתו של לנין ודבריה של אלמנתו.
חרושצ'וב תיאר איך הפך סטלין את כל מי שחלק על דעתו לאויב העם, איך דיכא את מתנגדיו האידיאולוגיים גם בתוך המחנה הקומוניסטי, איך רדף המוני אזרחים ואיך ארגוני המודיעין והביטחון שלו "הדביקו" עלילות דם על כל מי שלא התיישר לפי דבר המנהיג, או סטה ממנו אפילו סטייה זעירה. הנאום הכיל גילויים, פרטים ופרטי פרטים על האכזריות של סטלין, על היקפו של פולחן האישיות, על השיטות שאותן נקטה המכונה האימתנית שבנה סטלין כדי לשמר את שלטונו, לבצר את מעמדו ולהאדיר את שמו.
זה היה הרבה יותר מנאום. אף שנשמר בסוד, הוא הכה גלים עצומים בתוך המפלגה. חלק גדול מכ־1,500 צירים ששמעו אותו נקלעו לדיכאון. כמה התעלפו במהלכו. שניים התאבדו אחר כך, בביתם. במערב נעשה מאמץ אדיר להשיג את תוכן הנאום, בעוד צירי המפלגה שומרים עליו כסוד כמוס. הוא הוקרא בעוד כמה אסיפות שהתקיימו ברחבי ברית המועצות, אבל תמיד בפני פורום של צירים קומוניסטיים מסוננים, נאמנים ושומרי סוד.
לאחר שהמוסד השיג את הנוסח המלא והעבירו לארה"ב, ביקשו האמריקאים רשות מישראל לפרסם את הנאום באופן פומבי. הרשות ניתנה, והנאום פורסם במלואו ב"ניו יורק טיימס". כעת, הפך הזעזוע לעולמי. הנאום נכנס להיסטוריה כגורם שהניע את תהליך הדה־לגיטימציה של השלטון הקומוניסטי של ברית המועצות, קרע את המסיכה מעל פניו של השלטון וגילה לעולם את פרצופו האמיתי של הקומוניזם נוסח סטלין.
יבוא יום ואת מקומה של הסגידה, תתפוס הבושה. את מקום פולחן האישיות, יתפוס חשבון נפש. את מקומם של עשרות "נבחרי הציבור" שהזדכו על אישיותם, הפריטו את עמוד השדרה שלהם, אפסנו את מצפונם ומכרו את נשמתם, יתפוס דור חדש של מנהיגים שיפעלו לטובת המדינה, לא לטובת המנהיג. למען הממלכה, לא המלך.
מנהיגים שתהיה להם בושה. מצרך נדיר כל כך במפלגת השלטון הנוכחית. תתפלאו, הליכוד נראתה פעם ככה. הייתה בה אידיאולוגיה, היו בה מנהיגים שהתמודדו בכבוד זה עם זה, היו חילוקי דעות, הייתה צניעות, הייתה הבנה שהמדינה מעל הכל. לא המנהיג. בטח שלא מנחם בגין, הנגטיב המוחלט של בנימין נתניהו.
שמו האמיתי של סטלין היה יוסיף ויסריונוביץ' ג'וגאשווילי. את השם "סטלין" קיבל בהמשך ופירושו "איש הפלדה". זה מזכיר קצת את נתניהו, שהתאמץ לאורך כל הקריירה לבנות לעצמו שם של "חזק". כמובן שיש הבדלים עצומים בין סטלין לנתניהו, והטור הזה לא מנסה להשוות ביניהם. סטלין הוא אחד מגדולי הרוצחים של המאה ה־20 ובכלל. מתחרה בעל שיעור קומה להיטלר. לנתניהו אין קשר לז'אנר הזה. להפך, נתניהו התרחק כל חייו ממלחמות, עימותים והתנגשויות מזוינות, עד שזה עלה לנו בטבח 7 באוקטובר.
ההשוואה ביניהם מתמקדת בעיקר בפולחן האישיות, במנהיגות החלולה, בהפיכת המתנגד הפוליטי ל"אויב הציבור" ובאימה שהשליטו על סביבתם. סטלין השליט את האימה הזו באמצעות מסעות טיהורים אינסופיים, הוצאות להורג המוניות ואכזריות בלתי נתפסת. נתניהו עושה את זה באמצעים מודרניים, לכאורה בלי שפיכות דמים. בשביל זה ישנה מכונת הרעל וספיחיה השונים, שרק אפס קצהו של הקרחון שלהם התגלה עד כה.
2. זקוקים לריפוי
כן, זה אותו יאיר נתניהו שגולה במיאמי כבר שנים, שמטנף, מגדף ומחרף משם כל מי שלא מתיישר עם משנתו הפשיסטית, שמפיץ את תיאוריות הבגידה הנבזיות ביותר, מאשים את השב"כ, שאנשיו מגינים על חייו 24 שעות ביממה, בביצוע הפיכה נגד המנהיג ומייצר כמויות מסחריות של ארס. הוא יקבל את ההסברה, במעמד של שר.
וזה קורה אחרי שכבר התרגלנו לעובדה שהמלכה האם, "הגברת" המעוטרת, משתתפת באופן פעיל בניהול ענייני המדינה, מקבלת החלטות, יושבת בפגישות חשובות עם מנהיגי עולם ונהנית ממעמד מלכותי, כולל מטוס מפואר, צוות משודרג ושובל ארוך של תביעות משפטיות של עובדות מעונות (לכאורה) הנשרך אחריה. וזה קורה אחרי שצורי סיסו, מנכ"ל הליכוד, אדם ששליטתו באנגלית מזכירה את שליטתו של יאיר נתניהו בכללי הנימוס הדיפלומטי, מקבל את תפקיד הקונסול במיאמי, מקום מושבו, איזה צירוף מקרים מדהים, של אותו יאיר נתניהו.
המדהים מכל זה הוא שאף אחד כבר לא מזדעזע. אנחנו מתרגלים לכל דבר. בעשור האחרון הלכה והתדלדלה מצבת כוח האדם בסביבת נתניהו. פעם הוא עוד הקפיד להביא לניהול המדינה, לקודש הקודשים של הממלכתיות, אנשים עם יכולות. אייל גבאי, הראל לוקר, יואב הורוביץ, אלי גרונר, רשימה חלקית. כך גם במשרות הממלכתיות הרגישות, בעמדות המפתח. לפחות למראית עין, אנשים שהתאימו לתפקידיהם התאמה כלשהי. זה הלך והתדלדל, הלך ונעלם. כבר שנים, המדד היחיד לקבלת תפקיד, רגיש וחשוב ככל שיהיה, הוא הנאמנות.
אפשר להמשיך עם הדוגמאות האלה עד הבוקר, בהנחה שהשמש תזרח מתישהו. המזעזעות מכולן הן כמובן הפרשיות שנכרכות בנתניהו ושלוחיו, פרשיות שבכל עידן אחר, בכל יקום מקביל, בכל מדינה שפויה היו מרעידות את האדמה ואצלנו מתקבלות בשוויון נפש.
פעם חשבנו שפרשת הצוללות היא סוף העולם. בגדול, צדקנו. אבל העולם השתנה. זה לא היה הסוף, זו הייתה ההתחלה. היינו מזועזעים כשגילינו שבנימין נתניהו דוחף בכל הכוח רכש שלוש צוללות נוספות ממספנה מסוימת בגרמניה, אף שאין בהן צורך והצבא לא מעוניין בהן, וכל זה קורה תוך החלפת המתווך והופעתו של מתווך חדש עם עורך דין חדש בדמות פרקליטו ובן דודו של נתניהו (דוד שמרון).
מיותר לציין שגובה העמלות בעסקאות הללו הוא אסטרונומי. והם רצו לרכוש גם ספינות נגד צוללות שאף אחד לא צריך, להפריט את מספנת התחזוקה לטובת המספנה הגרמנית והזמינו גם את ספינות השטח באותו מקום, תוך הגדלה משמעותית של התקציב. האמנו שכל זה מספיק כדי להקים ועדת חקירה ממלכתית ולהעיף את חבורת הסחי והרפש הזו לכל עבר.
טעינו. נתניהו הצליח לחמוק איכשהו. פלילית, לא ציבורית, כי ועדת החקירה הממלכתית שהוקמה לבסוף על ידי ממשלת בנט־לפיד, כבר שיגרה לו מכתב אזהרה. אז מה? פעם, מסקנותיהן של ועדות חקירה ממלכתיות היו משתלטות על סדר היום הציבורי ומעוררות דיון, מסקנות אישיות, הדחות והתפטרויות. היום, הם יפטרו את הוועדה.
ישראל הותקפה על ידי חמאס באותה שבת ארורה וספגה את הטבח הקשה בתולדותיה. פרצה מלחמה שנמשכה שנתיים. קטאר מייצגת במלחמה הזו את חמאס, ארגון הטרור שהיא מממנת. ואז מתברר שהיועצים הכי בכירים והכי מקורבים לראש הממשלה, שיוצאים ובאים בתוך האקווריום המקודש ונחשפים לכל סודות המדינה, עובדים גם עבור קטאר, במקביל. לא רק עובדים, גם עורכים "מבצעי השפעה" סמויים על הציבור הישראלי למען קטאר ונגד מצרים, מדינה שיש לנו איתה הסכם שלום שריר וקיים כבר עשרות שנים.
ועוד לא דיברנו על גניבת המסמכים הסודיים מתוך ליבת המודיעין של צה"ל, העברתם לאנשיו של נתניהו, הדלפתם לעיתון זר אף שפרסומם נפסל קטגורית על ידי הצנזורה, תוך גרימת נזק עצום לביטחון המדינה, סיכון חיי לוחמים וחטופים ופגיעה במקורות מודיעיניים. כל זה, על פי החשד והעדויות, בידיעתו של ראש הממשלה עצמו ורק כדי לנהל "מבצע השפעה" מחריד על הציבור הישראלי, שנרעש באותם ימים מרצח שישה חטופים על ידי חמאס.
3. אין שב"כ רזרבי
כמו שסטלין הפך המוני אזרחים לאויבים, כך נתניהו ושליחיו מסמנים ציבורים שלמים: השמאלנים בוגדים, הקפלניסטים גרמו לטבח, הטייסים סרבנים, אנשי המודיעין פרוגרסיבים והקיבוצניקים, אלה בכלל מיותרים. כל זה, כשמאות אלפי חרדים עולים להפגנת ענק בירושלים שדורשת מהממשלה להנציח את השתמטותם מנשיאה בנטל הביטחון ההולך ומכביד, אותה ממשלה שמנסה בכל דרך להנציח את העיוות ההיסטורי הזה שהפך גם לאיום קיומי.
לא רק ציבורים עוברים את מסע הזובור הזה, את הסימון הפומבי שאחריו מגיעה מכונת הרעל. גם כל מי שהעז להרים יד על המנהיג, מטופל בהתאם. כשהמשטרה חוקרת אותו, משתלטים על המשטרה והופכים אותה לסניף של עוצמה יהודית. כשהפרקליטות והיועמ"ש תובעים אותו, מחריבים את שני המוסדות הללו ללא הנד עפעף. טיפול דומה עוברים בתי המשפט, בית המשפט העליון וכל המוסדות הנלווים. אף אחד לא חושב על זה שאין לנו מוסדות חלופיים. כשמכפישים את השב"כ, אין שב"כ רזרבי. גם לא אמ"ן חלופי או צה"ל חדש מהניילונים.
אחרי שחתם על הסכם ניגוד עניינים מפורט שאותו הוא מפר בריש גלי פעמיים ביום, אחרי שהצהיר שהוא יכול לעמוד לדין ולנהל מדינה כמו מדינת ישראל עם יד אחת קשורה מאחורי הגב, הפך המנהיג גם את מערכת המשפט לבדיחה. על פי המתרחש באולם שבו מתנהל עדיין משפטו, לא ירחק היום שבו הנאשם ייכנס והשופטים יקומו לכבודו.
עכשיו שליחיו מעבירים חוק לפיצול תפקיד היועצת המשפטית, ייעוץ משפטי בנפרד ותובע כללי בנפרד. ומי ימנה את התובע הכללי? הממשלה, כמובן. כמו שהיא רוצה למנות את ועדת החקירה שתחקור אותה. ואין פוצה פה ומצפצף.
לא, מה שנכתב כאן אינו הטיוטה ל"נאום הסודי" שיישמע בעוד איקס שנים על ידי יורשו של נתניהו בפורום סגור של מרכז הליכוד. כל מה שנכתב כאן, ידוע. בנאום הסודי העתידי יהיו פרטים רבים נוספים, שטרם פורסמו. כרגע, אין לציבור עניין בהם. תחושת הקבס הכללית החלישה את בלוטות הטעם, את חיישני המצוקה, את הבלמים והאיזונים האישיים של כל אחד מאיתנו. מתישהו זה אמור להסתיים. הסיוט יחלוף. הכישוף יתפוגג. נסיך כלשהו יגיע, ינשק את המדינה הנרדמת, המייחלת לישועה, ויעיר אותה לתחייה.
4. שקט, מדליפים
בואו נעשה סדר: הסרטון שהודלף לערוץ 12 משמש כראיה בכתב האישום החמור שהוגש נגד החשודים. ליבת הסרטון שנכנסה לכתב האישום אינה מזויפת או מבושלת. המעשה שנעשה לכאורה בעצור נראה שם בבירור. כתב האישום שריר וקיים. הטענה לבישול הסרטון נוגעת לחלק אחר, שבו העצור מובל למקום על ידי הלוחמים, החלק הזה לא רלוונטי לאישום או לחקירה ולא נוגע לכתב האישום.
אזרח שומר חוק צריך לברך על החקירה ולקוות שתביא לחקר האמת. אף שאני בעד הדלפות, כפי שכל עיתונאי צריך להיות, אם המערכת מחליטה לחקור הדלפה, שיהיה בהצלחה. אני מבין לגמרי את המוטיבציה שהייתה, אם הייתה, בסביבת הפצ"רית להדליף את הסרטון.
באותם ימים ניטש כאן מסע זובור מטורף, אלים, מופרע, נגד הפצ"רית, נגד מצ"ח, נגד הפרקליטות הצבאית, נגד החוקרים. זה כלל פריצה אלימה של המון סוער וחמוש לשני בסיסים צבאיים וטענות ל"תפירת תיק". במצב כזה, אפשר להבין את הרצון להדליף את הסרטון, שייכלל ממילא בחומר החקירה ובעדויות שיוגשו לבית המשפט, כדי להבהיר שמדובר בתיק ממשי.
למרות כל זה, אני בעד החקירה, יש לי אמון מלא בחוקרים ובקבלת ההחלטות. כך צריך להיות במדינה דמוקרטית. אין לנו מערכת אחרת. מכונת הרעל, לעומת זאת, שחוגגת על דמה של הפצ"רית בריקודים סוערים, לא מבחינה בדבשת הענק של עצמה. פתאום הם תומכים בחקירת הדלפות. מה קרה להם בחקירת ההדלפה ל"בילד"? או בחקירת ההדלפה הנוכחית של בכיר בשב"כ שהוציא מסמכים סודיים ביותר לכמה עיתונאים במהלך מלחמה?
במקרים האלה, מדובר בחקירה ביטחונית. במקרה של ההדלפה ל"בילד", נגרם נזק גדול לביטחון המדינה וסיכון חיי אדם. ולכן, החקירה הייתה ביטחונית. ולכן, במקרה של איש השב"כ, גם הופעלה רוגלה. ראש הממשלה נתניהו אישר באופן אישי את הפעלת הרוגלה. מהשב"כ אף פעם אף אחד לא הדליף מסמכים סודיים.
היה חיוני למצוא את הדלף, לאתר אותו ולסתום אותו. אבל מכונת הרעל מנהלת מסע שמד נגד שתי החקירות האלה, כי זה לא מתיישר עם האינטרס של הגנת המנהיג. וחוגגת את החקירה החדשה, כי לכאורה זה כן מתיישר. זהו צילום רנטגן, שלא לומר MRI, של פולחן אישיות סטליניסטי.
תעשו העתק־הדבק לשב"כ: הארגון העז לחקור את פרשת ה"בילד" ואת קטארגייט, אז מיהרו להחליף את ראש השב"כ, מינו לתפקיד אדם מחוץ למעגל הסביר, שלא עסק במודיעין ולא מכיר את הארגון ומחזיק בדעות אולטרא־קיצוניות, בינתיים העבירו את השב"כ מסע הכפשה ודה־לגיטימציה ארוך ומייגע והחלישו את הארגון הממלכתי הזה שלקח שנות דור להעמידו על רגליו אחרי פרשת קו 300.
אין לי תשובה על זה. הוועדה למינויים בכירים של גרוניס פנתה, כפרוצדורה, לכל הארגונים במדינה וגם לציבור בשאלה אם יש למי מהם מידע כלשהו שיכול להשפיע על המינוי של זיני. אני מעריך שמי שהחליט להעביר לידיעתה את המידע על הפגישה הסודית שקיים עם החשוד, עשה את זה כדי לסמן וי.
לא בטוח שזו הייתה החלטה נכונה, אבל אסור לשכוח שגם לא להעביר את המידע הזה יכול היה להתברר, בדיעבד, כהחלטה לא נכונה. כך או אחרת, זה לא באמת משמעותי. מה שמנסים לעשות מהאירוע הזה עכשיו, משמעותי בהרבה. וכל המתואר כאן, מההתחלה ועד הסוף (המר), הוא חלק מאותו פולחן אישיות של אותו נאום שמתואר בפתיח של הטור הזה.
5. האצבעות של עבאס
מגל ניסה בכל כוחו לחלץ מאיזנקוט כותרת כלשהי שתועיל לנתניהו. הקליינט היה מורכב. לאיזנקוט יש תכונה לא־פוליטית בעליל: כששואלים אותו, הוא עונה. את האמת הפשוטה והממלכתית. הוא לא מנסה לטשטש, הוא לא מנסה לייפות, הוא לא מנסה להתחמק, הוא לא מנסה לפרק את המרעום. מגל שאל אותו "אם נתניהו ירכיב את הממשלה הבאה, תשב איתו?"
המטרה הייתה להביא כותרת שאיזנקוט לא פוסל את נתניהו, כותרת שתפלג עוד יותר את מחנה המתנגדים לנתניהו ותפיח רוח חיים במחנה הביביסטי. זה מה שאיזנקוט ענה, מילה במילה: "אמרתי חודשיים־שלושה אחרי תחילת המלחמה, שכל מי שהיה ב־7 באוקטובר בתפקיד, חייב לעזוב את תפקידו, כולל נתניהו. אם הציבור יבחר בו? אז נדבר עוד פעם. צריך לנצח אותו, צריך ליצור אלטרנטיבה, אני לא מחרים אותו, ישבתי איתו שמונה חודשים, אבל אני חושב שהוא צריך להתפטר".
זה נכון גם לגבי נתניהו. אם לא תהיה אפשרות אחרת ונתניהו יוכל להקים ממשלת ימין מלא־מלא־מלא, אבל יקרה נס והוא יחליט להקים ממשלה מאוזנת שתרד מהזיות ההפיכה המשטרית ותנסה לשקם את ישראל, יהיה מי שיצטרף אליו. אני עומד מאחורי דבריי אלה. ואם תהיה לגוש האנטי־נתניהו הזדמנות להקים ממשלה, בתמיכה כזו או אחרת של מי שתגידו, אותו כנ"ל.
בסוף הריאיון, סיפק איזנקוט פנינה נדירה, כשנשאל על עמדתו באשר לסגירת גלי צה"ל. "אני אפתיע אותך", אמר לינון מגל, "עמדתי לא השתנתה, כשהייתי רמטכ"ל חשבתי שגלי צה"ל היא תחנה מפוארת, אבל חשבתי שנכון להוציא אותה מצה"ל, משדרים שם שידורים שגורמים להרבה קונפליקטים".
הוא המשיך: "המהלך אושר לי על ידי שר הביטחון, קיצצתי אותם ב־20%, קבעתי תהליך של שלוש שנים שהם עוזבים מיידית את צה"ל ועוברים למנכ"ל משרד הביטחון והוא מוציא אותם משם. ולהגיד לך מי עצר את זה? בנימין נתניהו עצר את זה, כי אחד הפרשנים הבכירים שם היה איש שלו, והוא מנע את התהליך וקיבלתי הנחיה, עצור את התהליך, זה לא מאושר מירושלים".
התרעות פיקוד העורף