ניצחון של זוהרן ממדאני בניו יורק הוא איתות סכנה לישראל ולעולם הדמוקרטי | ד"ר ניסים כץ

בחירתו האפשרית של זוהרן ממדאני לראשות עיריית ניו יורק אינה אירוע פוליטי מקומי בלבד. היא מהווה רעידת אדמה שגלי ההדף שלה מאיימים להכות הרחק מעבר לחמשת רובעי התפוח הגדול. עבור ישראל, ובעבור כל מי שדוגל בערכים דמוקרטיים-מערביים, עלייתו של ממדאני היא תמרור אזהרה בוהק, כזה שאסור להתעלם ממנו. החשש אינו נוגע רק למדיניות העירונית שינהיג בנושאי דיור או תחבורה, אלא לסמל רב העוצמה ולתקדים המסוכן שבחירתו תיצור בזירה הבינלאומית. זוהי נקודת מפנה פוטנציאלית, שבה הרדיקליזם לובש חליפה מהוגנת ומתיישב בכיסא הכוח באחת הערים המשפיעות בעולם.

בלב החשש עומדת אידיאולוגיה אנטי-ישראלית חסרת פשרות, כזו שאינה מסתכמת בביקורת לגיטימית על מדיניותה של ממשלה כזו או אחרת, אלא שוללת את עצם זכות קיומה של המדינה היהודית. ממדאני, חבר בולט בתנועת הסוציאליסטים הדמוקרטיים של אמריקה, הוא דמות מובילה במקהלת הדה-לגיטימציה העולמית נגד ישראל. הוא תומך נלהב של תנועת החרם (BDS), מאמץ בשתי ידיים את עלילת ה"אפרטהייד" השקרית, ומאשים את ישראל באופן סדרתי בפשעי מלחמה ו"רצח עם". הרטוריקה הזו אינה נשארת בגדר הצהרות ריקות; היא מתורגמת למעשים. הוא פעל באספת מדינת ניו יורק כדי לקדם חקיקה שתחנוק פיננסית קהילות יהודיות בישראל ותמנע מארגוני צדקה ניו-יורקיים לממן אותן.

הסכנה המרכזית והמיידית היא "אפקט ממדאני": נרמול והכשרה של עמדות אנטישמיות ואנטי-ציוניות רדיקליות במרכז הבמה העולמית. ניו יורק אינה עוד עיר; היא בירת הכלכלה, התקשורת והתרבות של העולם המערבי, וביתה של הקהילה היהודית הגדולה ביותר מחוץ לישראל. כאשר אדם שמסרב להכיר בזכותה של ישראל להתקיים כמדינה יהודית, ומגן על סיסמאות אלימות כמו "גלובליזציה לאינתיפאדה", נבחר להוביל עיר כזו, המסר מהדהד מקצה העולם ועד קצהו. המסר הוא שרטוריקה של שנאה ודה-לגיטימציה לישראל אינה עוד נחלתם של חוגי שמאל קיצוני באקדמיה או פעילים בשוליים, אלא כרטיס כניסה לגיטימי ורצוי למסדרונות השלטון. בחירתו תהווה אור ירוק לפוליטיקאים אחרים באירופה ובצפון אמריקה לאמץ קו דומה, מתוך הבנה שהדבר כבר אינו כרוך במחיר פוליטי, ואולי אף מהווה יתרון בקרב קהלי בוחרים מסוימים. זוהי תחילתה של שרשרת הרסנית.

מעבר לכך, ניצחון כזה יעניק רוח גבית חסרת תקדים לאסלאם הקיצוני במערב. אף שממדאני מקפיד לעטוף את עצמו במעטפת פרוגרסיבית וליברלית, קשה להתעלם מהקשרים המדאיגים ומהמסר הכפול. הוא יוצר מודל מסוכן: כיצד ניתן להשתמש בשפת זכויות האדם והצדק החברתי כדי לקדם אג'נדות רדיקליות, תוך טשטוש מכוון של הגבולות בין ביקורת פוליטית לשלילת זכות קיום ומתן לגיטימציה לגורמים קיצוניים. בחירתו תוכיח לארגונים איסלאמיסטיים ברחבי העולם הדמוקרטי שהדרך להשפעה אינה עוברת דרך אלימות גלויה, אלא דרך השתלטות זוחלת על מוסדות פוליטיים, תוך ניצול ציני של מנגנוני הדמוקרטיה עצמם כדי לחתור תחתיה. זהו תסריט של סוס טרויאני, שבו אידיאולוגיות בדלניות ואנטי-מערביות חודרות למרכז, עטופות בדגלי הקדמה.

החשש הוא לא שממדאני יכונן חוקי שריעה במנהטן. החשש הוא שבחירתו מסמנת את קבלתה של פוליטיקה רדיקלית ואנטי-ישראלית כחלק אינטגרלי מהשיח המרכזי. זוהי קריאת השכמה מצלצלת, לא רק לישראל וליהדות התפוצות, אלא לעולם הדמוקרטי כולו, מפני נורמליזציה של שנאה במסווה של פוליטיקה חדשה.