בעוד יומיים אהיה בן 56, שזו סיבה מצוינת לדבר על שחיתות. מה הקשר בין יום ההולדת שלי לרעה החולה שפשטה במערכות הציבוריות בישראל? מיד נרחיב, אבל קודם כל הבה נביט ביחד סביב.
הטור הזה, מטבע הדברים, עוסק לרוב באישי ובפרטי, פרטי עד כדי כך שהקרובים אליי ביותר מלינים על חדירה לד' אמותיהם. אני מצידי מתנצל בכוונת אמת, אבל מאחר שרק על סביבתי לספר ידעתי, לא יכול להימנע מהפעם הבאה. איני מתיימר להיות כמלך לואי ה־14 ולטעון: "המדינה זה אני", אבל חשבון הנפש הפרטי שלי, כדרך שנוהג אדם לערוך לפני יום הולדתו, התערבב הפעם בלאומי.
הבה נדלג היישר בסמוך לשורה התחתונה: כולם מושחתים. כולם. הדיל המגעיל הצליח לקרוע במעט את המסך מעל לשיטה. כמו הסרת מכסה בטון מעל פתח שפכים לצורך ריסוס, פעולה שגורמת לאלפי תיקנים מסוממים לפרוץ לכל עבר.
הם מסדרים ג'ובים לבני הזוג שלהם, לילדים, למקורבים, למי שסייעו להם להיבחר ולמי שמכירים מספיק את השיטה כדי למנוע מהם להיבחר שוב. כסף שדרוש לביטחון, לחינוך, לרווחה ולבריאות שלנו עובר מהכיסים של כולנו היישר אל הכיסים של בכירי המערכת הציבורית, שנדמתה לסדום שיש בה מעט מדי צדיקים.
בזמן שהם מסיתים אותנו זה בזה ואלה באלה, הם עושים יד אחת כדי לשלוף מכיסינו את הארנק. בזמן שאנחנו מתמקדים ב"כן ביבי, לא ביבי", נהנים גם אלה שמבקשים שנאמין שהאסון התרגש עלינו משום שלא העירו אותו בזמן וגם אלה שטוענים שהוא הראש ורק הוא אשם.
אתם יודעים מה? הנה משהו על נתניהו: גם המערכת המשפטית - זאת שחצי מכם רואים בה את הבלם האחרון בדרך להשתלטות עוינת על המדינה, וחצי מכם מבקשים לפרק ולהרכיב מחדש - אינה שונה מהמוסדות הלאומיים ומההסתדרות (ואגב כך, גם לא ממערכת הביטחון, ארגוני המורים ומערכות השלטון המקומי, למשל). אלמלא משפט נתניהו, שהקים לה יריב שטרם פגשה, היא הייתה מוסיפה לעסוק בשלנו כבשלה, ממנה את בכיריה, חוקרת את עצמה ומשלמת ברוחב יד לגמלאיה - ואת זה אני כותב דווקא כמי שבטוח שראש הממשלה נקלע לניגוד אינטרסים חמור עם מדינת ישראל.
איך זה קשור ליום ההולדת שלי? ובכן, מדינת ישראל הופכת אט־אט ממולדת אהובה לשיברון לב מתמשך. השיטה הדמוקרטית בנויה לא רק על כך שלכל אחד מאיתנו יש זכות בחירה, אלא גם על כך שיש לנו תמיד אלטרנטיבה. תקראו לזה דמוקרטים ורפובליקנים, ליכוד ומערך, שמרנים ולייבור, נוצרים־דמוקרטים וסוציאל־דמוקרטים - יו ניים איט. והנה בישראל, היכולת שלנו היא לבחור את מי שיכייס לנו את הארנק: אם יש לו או אין לו כיפה, אם צבע עורו בהיר או כהה - ולפעמים אנחנו פשוט מסתפקים בזה שלא תהיה לו כאפייה.
לנוכח המשפט האחרון אני מחייך חיוך מריר. כי המתנה שהכי הייתי רוצה להעניק לעצמי לכבוד יום הולדתי היא פרידה, חיים במקום שבו לא אקח ללב את החדשות, שאתרכז בחיי שלי במקום בחיי האומה. כמו אהבה נכזבת שאוהב שבור לב מבקש לא לראות עוד, כך הפכה להיות עבורי מדינת ישראל. והכי נורא: אני מסוגל לעזוב.
כן, גם השנה אציין את יום הולדתי בנֵכר, משתעשע במחשבה שהיה זה יכול להיות ביתי, רק כדי לחזור למולדת שבגדה בי, נו, אתם יודעים, כמו בפסוק כ"א של פרק א' בספר ישעיהו.
התרעות פיקוד העורף