הייתי שם באותו יום שישי בצהריים בהפסקת האש. הייתה זו הזנקה שגרתית לפינוי פצוע מאזור גדר הרצועה במבצע צוק איתן. השנה 2014. אני מילואימניק ותיק, ואתה קצין צעיר. לשנינו הייתה משימה דומה.
11 שנים הן מצד אחד כמו נצח כאשר אין לך ודאות או כשהדבר שהיה הכי בשליטתך אינו נמצא, ומאידך - זו תקופת זמן שכל אחד יכול לזכור היכן היה במהלכה ומה עבר מאז ועד היום. גם אומה שלמה השתנתה ללא הכר בלמעלה מעשור שעבר מאז, מאותו יום שישי, ועד השבוע ביום שלישי, פעמיים כמעט טוב.
השעה עוד לא שש בבוקר, וכבישי המרכז כבר עמוסים לפני אור ראשון בשעון החורף. יש תשתיות שנבנות, אבל כולם יודעים שאין להן סיכוי אמיתי להדביק את קצב עליית הרכבים החדשים על הכביש.
ידענו, הדר, איפה נמצא כל גנרל איראני בליל התקיפה השנה, אבל לעודד מפעלים גדולים למשמרות לילה ועבודה מרחוק, ולסבסד מרכזי עבודה מרחוק במועצות אזוריות מבלי שעובדים ייאלצו לנהוג למרכזי הערים – זה עדיין לא.
מכרנו חברות סטארט-אפ במיליארדים, ויש לנו משרד לתפוצות, אבל לא חשבנו על אפליקציית תחבורה שיתופית, כזו שתביא להנחות ענק באגרות הרישוי לרכבים שנהגיהם באמת ייקחו את השכנים שלהם יחד לעבודה, ולא יישבו לבד במכוניתם בפקק, יחד עם עוד מכוניות רבות אחרות לצידם.
ההסתדרות היא גוף שמייצג עובדים מכל הסוגים והמינים, שרובם הלכו אחרי הזרם או הסכם העבודה הקיבוצי, כאשר בקומות הפיקוד היו מהלכים אחרים לגמרי.
ומי הם אותם העובדים? הקופאיות שלא תמיד יש להן כיסא לשבת עליו, או נהגי התחבורה הציבורית בחברות הפרטיות, או עובדות הסיעוד הפרטי. העיניים נפתחות בבהלה, אך איש איננו נופל מן הכיסא.
דרבי המחנות הפוליטיים
ימים לפני כן התעוררנו לצילומי פפראצי של אלופה בצה"ל, שהייתה עד לפני יומיים פרקליטה צבאית ראשית ראשונה, כאשר היא יוצאת ממעצר בכלא נווה תרצה לאחר שנחקרה בחשד לשיבוש מהלכי משפט וטיוח חקירה.
פוזיציות גדולות, הדר, מתגלות לאחרונה. הן מכתימות תחתיהן גופים גדולים שנועדו לשמור, ובוודאי להיטיב, עם הציבור, ולוודא כי כל אחד מקבל את המגיע לו לפי עבודתו, ושהחוק שומר על חיילי צה"ל.
מדינת ישראל השתנתה, הדר, והוויכוח שהפך לקרב הולך ונהיה דרבי בין מחנות ברורים. מלחמה היא המטרה היום. נלחמים על הכל. אין כמעט משהו שמצליח באופן טבעי וללא מאמץ לנפק איזה קונצנזוס. כולם נגד כולם ובכל נושא, הדר, וממש לא משנה כבר על מה.
צידוד בנושא אחד לא מתיר לך להיות נגד דבר אחר, כי אם אתה נגד היועצת המשפטית לממשלה, לא תוכל להיות כנראה בעד ועדת חקירה ממלכתית. כן, שני מושגים שרק לפני 11 שנה לא היו במחלוקת, וודאי לא כסיבה למלחמה.
כל זה נעשה לצד תקשורת הולכת וגדלה, שהולידה מונחים כמו ערוצי תבהלה או תרעלה. במסך מפוצל זה נראה כאילו דוברים בערוצים השונים משתמשים בשפות שונות או מתארים מציאות מעולמות אחרים. אבל הקרב הוא על הרייטינג, הדר, הערכים שעליהם דיבר אבא שלך בערב שבו חזרת אלינו - אינם עוד.
אנחנו במלחמה כבר שנתיים, הדר. תקפנו באיראן אחרי שנים של נאומים באו"ם, ואיפה לא. תוכניות לא ממש היו לנו, אבל כוונה והבנה כן. עשינו מבצע ביפרים מפואר בלבנון, ושחקנו את חיזבאללה מאוד, ולא תאמין - אבל נשיא סוריה החדש, שהיה ממנהיגי דאע"ש, איש אל-קאעידה, נפגש השבוע בבית הלבן עם דונלד טראמפ, שהוא נשיא ארה"ב.
אבל הגבול עם מצרים, השקט לכאורה, מכניס בכל לילה טונה אמל"ח לתוככי מדינת ישראל. קו התפר המזרחי עומד בקושי, כאשר בצידו האחר מאות אלפי עובדי כפיים המשוועים לשכר עבודה על מנת לרכוש אוכל, ומסתננים לישראל דרך פרצות ובהעלמת עין.
נדמה כי המציאות הביטחונית שונה, וזו אינה בשורה טובה בעיניי, הדר. המכות העוצמתיות שהנחתנו בכל הזירות סביבנו, קרובות ורחוקות, היו ללא הכרעה ברורה או הסכם משמעותי - וייתכן שייצרו קו זינוק חד וחדש לאויבינו סביב.
ההבדל הוא שעכשיו ההתעצמות עשויה להיות בקצב מואץ בחסות המתנה למשהו שיציל אותנו מעצמנו, כאשר בבית הלבן יושב נשיא שהוא ידיד גדול אבל ילך לדרכו בעוד פחות משלוש שנים.
להילחם על בחירותינו
בעוד שנה, הדר, יהיו בחירות בישראל. מועדן המתוכנן יהיה מעט אחרי האזכרה לכבודך. זו תהיה שנה של בחירות ומלחמה, שבה ניאלץ לבחור במה להילחם ואיך להילחם על בחירותינו.
הטונים הנשמעים ברחובות המדינה, שלא נדבר על מסדרונות הכנסת, מזמן כבר שם ומזכירים משטרים שלפני 11 שנה לא היינו מדמיינים שיגיעו לירושלים - וזו כבר לא אידיאולוגיה, אלא שולטים ונשלטים. אלה הרואים את חצי הכוס המלאה ואלה המלאים ביקורת מתקשים לדור בכפיפה אחת.
יותר מזה. הדציבלים גבוהים במיוחד, ואין חתירה למגע. איש כבר לא רץ לעבר פיר שהוא לא יודע מה יש בתוכו, אלא אחרי המון מוסט, כדי להגיע ראשון וחריף יותר, בוטה יותר.
הממלכתיות והשקט, העוצמה האמיתית ואומץ הלב, נראה כי יצאו לפגרה של כמה שנים טובות, ואיש אינו יודע אם ישובו בקרוב. הם אינם ברחובות וגם לא בוועדות.
אנחנו ממשיכים לעשות מילואים נדרשים מאי פעם, אולם הסוגיה הבוערת היא חוק גיוס ושוויון בנטל בקרב המגזר החרדי, זה שדוחה את מלחמת המצווה בסטטוס קוו ולא רואה איך אחיו חובשי הכיפה הסרוגה, שהנך מכיר, מיטיבים להילחם וללמוד. הם יודעים כמה חזקה אמונתם, והם לא זקוקים לראש ישיבה שיגיד להם את זה מבוקר ועד ערב.
זו תקופה שצריך לנהוג בה באומץ ובמעשה, הדר. זו עת להיות פרקטי, אחרת אנחנו נפספס כאן ובגדול את האתוס שעליו גדלנו ושבשמו רצת אל גורל לא ידוע. את משבר הבטיחות בדרכים אפשר לפתור אם נוהגים בו ברצינות, כמו ברבים אחרים, אבל סיסמאות "ביחד" למיניהן לא יסייעו לנו, הדר.
כאן עלינו לדרוש וגם לייצר תוכניות בעצמנו, כמו חוק גיוס נורמלי וישים ומדיניות מיסים מתקדמת שיכולה להיטיב עם רבים. גם מהאופוזיציה אין לנו ציפיות, כי כל מעשיהם הם ניגוח בקיים, במקום לייצר תוכניות וחלופות.
הכוח נתון כרגע בקבוצתיות, ביכולת שלנו להתעלות ולהתאגד למען רעיון ותוכנית, למען דרישה ברורה ממנהיגי ציבור המבקשים את קולנו. הטור הזה, הדר, יהיה להם לפה ולבית, לרעיונות ולמעשה. אני מוכן, ואתם מוזמנים כולם.
כי אם הייתי יכול לשאול אותך שאלה אחת, הדר, הייתי רוצה לדעת אם אתה אופטימי ביחס לעם הזה כמוני. יש לי תחושה שהיית עונה לי בחיוב. זה רק משאיר אותנו עם הרבה עבודה וציווי, כי 11 שנים הן תקופה ארוכה מדי מחד, אך מאידך - קצרה מכדי לשנות אותנו לעולמים.
התרעות פיקוד העורף