המהלך הזה של נתניהו, שבהחלט עשוי להתממש, נועד למנוע אפשרות של צירוף רע”ם לקואליציה, כפי שהיה אחרי בחירות 2021, לקראת ממשלת בנט־לפיד. אומנם, בימים אלה נשמעים קולות מהאופוזיציה האומרים כי הממשלה הבאה תוקם ללא חרדים וללא ערבים, אבל ברור שברגע האמת יהיה אי־צירופה של רע”ם לקואליציה מכשול בפני הקמתה. אם המצב שבסקרים אכן יתממש, נראה שראשי המחנה המתנגד לנתניהו יעדיפו לצרף את עבאס ורע”ם ולא להחמיץ את ההזדמנות החשובה להחלפת הממשלה הרעה הזו.
בתקופת תור הזהב של שלטון מפא”י, בשנות ה־50 וה־60, דאגה מפלגת השלטון להקים מפלגות לוויין ערביות. מפלגות אלה שימשו מצד אחד זרוע פוליטית מול מפלגות השמאל המובהק, מפ”ם ומק”י, ומצד שני, היו מעין זרוע פיקוח של הממשלה על המגזר הערבי. כך הוקמו על ידי מפא”י לאורך אותן שנים חמש מפלגות ערביות, כשהבולטות שבהן היו "קדמה ופיתוח", שפעלה במרחב העירוני, "שיתוף ואחווה", שפעלה בקרב הבדואים, ו"חקלאות ופיתוח", שפעלה בעיקר במגזר הכפרי.
רבים ממנהיגי המפלגות האלה היו אנשי האליטה הערבית המקומית, מוכתרים, שייח'ים ובעלי אדמות שהיו מקורבים לממסד של מפא”י, והיה להם קל יותר לזכות באישורים שונים בתקופה שבה המגזר הערבי היה תחת ממשל צבאי. לאחר ביטולו של הממשל הצבאי דעכו המפלגות הללו ונעלמו, ובמקומן קמו מפלגות ערביות עצמאיות.
לנוכח הכישלון המוחלט של המפלגות הערביות היושבות היום בכנסת, נראה שמפלגה כזו, עם האנשים הנכונים והראויים, שתאמץ את עקרונות מגילת העצמאות וגם תשרת נאמנה את המגזר שלה, תזכה לתמיכה רחבה. היא עשויה לזכות בבחירות בארבעה מנדטים לפחות, ואיתה ניתן יהיה להקים כאן ממשלה פרגמטית ויעילה.
התרעות פיקוד העורף