ועדיין, שורת ההסכמים ומזכרי ההבנה שִדרגה משמעותית את מעמדה של סעודיה בוושינגטון. מעמד שזכה תמיד למקום של כבוד. במהלך הביקור הזה הכריזה ארה"ב על סעודיה כבעלת ברית מרכזית שאיננה חברה בנאט"ו. מעמד זה מעניק לסעודים עדיפות אצל האמריקאים בכל הקשור ברכש נשק ומערכות מתקדמות, וכן בהגנה עליה מפני סכנות צבאיות.
במזכר הבנות נוסף החליטו שני הצדדים על שותפות ארוכת שנים בתחום הפיתוח של גרעין לצרכים אזרחיים. שותפות ארוכת שנים, אבל לא הסכמים חתומים ומנוסחים היטב. זה עדיין לא הוכרז, לפחות לפי הפרסומים הרשמיים. כמו כן הוחלט כי חברות אמריקאיות יקבלו עדיפות בבניית תוכנית האנרגיה הגרעינית של סעודיה.
הסעודים יקבלו בשנים הקרובות מטוסי F35 אמריקאיים, אבל הם לא יבואו לבדם, אלא יהיו חלק מחבילת הגנה רחבה יותר. איתם הם יקבלו 300 טנקים אמריקאיים וכן מערכות הגנה אווירית מסוג THAAD ופטריוט.
בביקור נחתמו גם הסכמים לשיתוף פעולה פיננסי. מזכיר האוצר האמריקאי ועמיתיו בסעודיה יעמיקו את המגע בכל הנוגע לשוק ההון. הם יסירו חסמים של רגולציה ויקדמו מיזמים משותפים של טכנולוגיות פיננסיות. נחתם גם מזכר לשיתוף פעולה בנושא בינה מלאכותית. האמריקאים העניקו לסעודים גישה למערכות טכנולוגיה מתקדמת בתחום הזה ולאמצעי הגנה המצויים בידיהם.
ועדיין, היחסים בין וושינגטון לריאד התהדקו מאוד. טראמפ הצליח לקרב את סעודיה אל הכיס ואל הלב האמריקאיים, ואגב כך אולי להרחיקה מעט מן החיק המדאיג של סין. בתמורה הוא הכניס לאוצר האמריקאי מאות מיליארדי דולרים, שאת ערכם האמיתי מוקדם לאמוד.
מוקדם גם לומר עד כמה ההתקרבות הזו באה על חשבוננו. אין ספק כי נשיא ארה"ב הוא ידיד ישראל, אבל ככל שחולפות השנים מתברר כי פרט לעם היושב בציון, לטראמפ יש ידידים נוספים. בשתי הכהונות שלו בבית הלבן חימש נשיא ארה"ב את נסיכויות המפרץ במיטב הנשק האמריקאי והעניק להן הטבות וגישה אל מערכות פיננסיות וטכנולוגיות שרוב מדינות העולם מייחלות לעצמן.
בימים אלה מופנים אמצעי ההגנה החשובים הללו כלפי איראן בעיקר, אבל יש לראותם כחלק מתמונת העתיד. החוזים לפיתוח גרעיני, אם ייחתמו, תקפים לעשרות שנים. מטוסי הקרב יהיו בשימוש גם בעוד עשור או שניים. השלטון הנוכחי באיראן אולי לא יהיה כאן, אבל מי יודע מה יהיו יחסי הכוחות בין ישראל לשכנותיה הערביות בעוד עשור או שניים או שלושה. ומי לידנו יתקע כי לנצח תהיה אמריקה ידידתנו הטובה.
המוטיבציה של חמאס
אז חמאס והג'יהאד האסלאמי החזירו את כל החטופים החיים ואת רוב החללים, ועכשיו אפשר, בפעם הראשונה מאז 7 באוקטובר, להתחיל לדבר על היום שאחרי.
והייתה כמובן התיאוריה השלמה שבנה ממשל בוש על הנשק הכימי והביולוגי שמסתיר סדאם, ובגינו אפשר לצאת נגדו למערכה. בדיעבד התברר כי אין נשק כזה. גם כפילים לא היו, וסדאם הגיע למשפטו בריא כמו שור אחרי שנלכד במאורה תת־קרקעית ובלי ששלף ולו פצירה כדי להילחם בחיילים האמריקאים שתפסו אותו.
המקורות לידיעות הללו היו תמיד יודעי דבר, או גורמי ביטחון, או פקידים בבית הלבן, והן פורסמו בעיתונות מערבית. המסקנה כאז כן היום: מלחמה היא גן פורח למפיצי הבלים, מסקנות שגויות או הנחות יומרניות. מי שיזכור זאת בזמן אמת לא יופתע בסופה.
מדוע סירב סדאם להילחם עד הכדור האחרון, רק אלוהים יודע. אולי חשב כי עדיף לו משפט ראווה שבו ישמיע את טיעוניו בפני העולם כולו מאשר מוות הרחק מאור הזרקורים. ייתכן כי ביקש לשלוף את אקדחו ולא הספיק. ואולי נלכד ישנוני או מעורפל, והבין באיחור כי גורלו נחרץ.
לעומת זאת, מדוע חמאס השיבו את החטופים החיים והחללים – זאת קל יותר לדעת. במשך שנתיים הם אמרו כי יחזירו את החטופים רק אם המלחמה תיפסק, והנה היא נעצרה. את ההבטחה הם נתנו למתווכים, שבתורם מסרו זאת לישראל. הבטחתם שקולה למילת כבוד. כל הפרה שלה פירושה פגיעה במתווכים, ואלה הם ידידיהם כיום.
יותר מכל ההסברים הללו, חמאס רוצים להתקדם במהרה לשלב הבא. את פרק החטופים הם הותירו מאחוריהם מרגע שהוכרזה הפסקת האש. בשלב הבא מחכה להם תוכנית שיקום גדולה שהגו האמריקאים. בתוכנית הזו יש גם להם מקום בעזה החדשה. אומנם לא כשליטים, אבל נכון לעכשיו, על הנייר, חמאס תהיה גורם בלתי מבוטל בחיים הציבוריים והפוליטיים, אם רק תחדל להיות כוח לוחם.
ישראל לוחצת כדי לפרוק את חמאס מן הנשק. גם האמריקאים מצהירים כי זו מטרתם. מי שעוקב אחר המתווכים האחרים, במיוחד טורקיה וקטאר, ימצא כי הם מתבטאים בנדון הרבה פחות. בשורות חמאס נותרו קרוב ל־9,000 חמושים. אף שהם ספגו מכה אנושה ומבחינה צבאית הם הוחזרו 20 שנים לאחור, נראה להם כי המשימה לפרוק אותם מנשקם לא תהיה פשוטה עבור האחרים. הם בונים על כישלונה, ובינתיים נוהגים כילדים טובים.
התרעות פיקוד העורף