״דור של נשמות צמאות, יראת השם בלי הגדרות/ חצאית יום בשבוע, משתדלת לנסות/ יש ציצית ואין כיפה, ומה מתחת לקליפה/ תקבל אותי ככה כמו שאני, אל תשכח שאני בדרגת הבינוני״.
המסורתיות החדשה הזו כה מקורית ומוזרה, שהיא יוצרת שילובים חריגים ומפתיעים שלא כולם יודעים איך בדיוק להתמודד איתם. בעוד שחלק מאנשי העולם הישן מנסים, בצורה מגוחכת למדי, להעמיד את הדור הצעיר על ״טעותו״, ומזהירים אותו בפטרונות מביכה מפני ״מלכודת״ הדת והמסורת, רבים גם בעולם הדתי והמסורתי מתקשים לעכל את התופעה.
בינתיים, בני הנוער, כדרכם של צעירים, לא מחכים לאישורים ולהסכמות מאף אחד. במו ידיהם הם סוללים את הדרך החדשה שתרווה את צימאונם הרוחני, כשאת הקונפליקט הפנימי המובנה הם פותרים באמירה ״תקבל אותי כמו שאני, אל תשכח שאני בדרגת הבינוני״. המונח ״בינוני״ מתייחס לדמות הראשית, “גיבור” ספר התניא.
מספיק ללמוד אפילו מעט תניא כדי להבין שלא ל”בינוני” כזה בדיוק התכוון המחבר. אבל בהחלט ניתן להבין מדוע הצעירים המתלבטים והמתחבטים בני זמננו מוצאים את גאולתם דווקא בדמותו של הבינוני, הנושא את הבשורה שלא נועדנו להיות צדיקים ומושלמים וככל הנראה לנצח ניאלץ להיאבק ביצרנו הרע. אך לא הניצחון הוא העיקר, ודווקא המאבק הוא המעניק משמעות למעשינו, והוא מה שאלוקים דורש ומצפה מאיתנו. וגם כשאנו כושלים, והנפש הבהמית גוברת בנו, אין בכך כדי לבטל או לסתור את ההישגים הרוחניים של נפשנו האלוקית, שהיא־היא ה״אני״ הפנימי והאמיתי שבנו.
לא לחינם נקרא יום י״ט בכסלו, יום חגו של בעל התניא, בשם ״חג הגאולה״. שכן מאז ועד היום, רעיונות ספר התניא ותובנות תורת החסידות מאפשרים לכל אחד ואחת, מתלמידי החכמים המופלגים ועד לבני דור הנשמות הצמאות, למצוא את גאולת נפשו בתוך מציאות החיים הסבוכה והמורכבת.
התרעות פיקוד העורף