"מאמי, בחנוכה הקרוב הקטנים יהיו סופשבוע בחופש, מה דעתך שניסע קצת?" - אמרה כל אמא כל חופש, ולא ברור למה היא לא לומדת לעצור את המחשבה הזאת.
כעת, כשאנו בדרכנו לצימר בצפון עם הילדים, עם בגאז' עד אפס מקום, מקסימום מצב רוח (בהתחשב בהתארגנות הזריזה יחסית - ילדים שמצליחים לישון אחרי שבע בבוקר מאפשרים להורים מרווח נשימה של קפה וסידורים), ומינימום וויכוחים על כמות הציוד שנלקחה ל-48 שעות שאינה עולה בקנה אחד עם מספר האנשים ברכב - אני טופחת לעצמי כל השכם ואומרת לחסון: "וואלה, יש לך אחלה אישה".
בהמשך לסעיף הראשון - הצטיידות במזון והצטיינות בצ'וקולוקים. התחילו בבריא והדרדרו לאט לאט לפירמידת הצרכים ההפוכה: כריכים עם מיטב אבות המזון, גבינות וירקות, ולהמשיך לג'אנק - פריכיות שוקולד, דובונים והרבה מים. כך תוכלו לתכנן עצירת פיפי לילדים וקפה אלוהי (או דלוח יותר) להורים.
נקודה שלישית - לבוא רגועים, כאילו סיימתם מידברן עכשיו. זכרו שבעשר בלילה עשויה להיות לכם דקה לנשום אוויר ועוד שעה לזוגיות. אל תבנו על זה, אבל זה יכול לקרות.
דעו שילדים ישנים לפעמים טוב יותר מחוץ לבית - זה באמת קורה, בגיל מסוים. גם כשהתינוק בוכה בטירוף, הוא בסוף נרגע. עובדה זו שוכחים במהלך הצעקות המחרישות אוזניים, כשבא לכם לדפוק את הראש בקיר. אך חייבים להאמין בזה. עם כוס יין ביד, הצעקות והבכי נראים עמומים יותר.
נקודה נוספת חשובה - לזכור שמשחקים מומצאים הם לעתים המשחקים הטובים ביותר ואין גבול ליצירתיות. לדוגמה: קופסת מסטיקים - הכנסת והוצאת עד בלי די, כפיות פלסטיק לעצירת הקפה הקרובה, וכל האזור מסביב נראה כמו איקאה למתחילים ופח זבל למתקדמים.
זכרו לתכנן מראש אטרקציות, ובעיקר זכרו שכל תוכנית ככל הנראה תשתנה עשר פעמים לפחות במהלך הימים הקרובים. חשוב לתרגל נשימה פנימה והחוצה ולזכור שהסלפי הקרוב יכול לשכיח את העצבים הרחוקים.
ואולי, רק לפעמים, כדאי לחכות שהילדים יגדלו קצת - כי עצבים יש בשפע גם בבית.
התרעות פיקוד העורף