מתוך חרדה עמוקה לגורל המדינה ניסיתי להציע מודל פשוט שיזם "פורום שובר שוויון" של אנשי ליכוד ואנשי אקדמיה מהמרכז־שמאל: ועדת חקירה שחבריה ייבחרו פה אחד על ידי ארבעה נציגים של מערכת המשפט, הקואליציה, האופוזיציה והממשלה. מודל זה מבקש למנוע מראש ועדה חד־צדדית, ולהבטיח אמון ציבורי רחב. אלא שהתגובה, משני צידי המתרס, הייתה זהה כמעט לחלוטין: סירוב מוחלט, כעס ודרישה להכרעה בכוח. צד אחד מסרב להאמין באובייקטיביות של מערכת המשפט, והשני מסרב להאמין בוועדה שתמונה על ידי הממשלה שאחראית למחדל בעצמה.
משפחות שכולות אינן מקשה אחת, אך לכולן זכות בסיסית: שחקירה לא תידרש כדי לשרת מחנה פוליטי זה או אחר, אלא כדי לשרת את המדינה. ועדה שקולה, מוסכמת ורחבה איננה ויתור. היא תנאי לאמון. אם לא נבין זאת עכשיו, הקרע יעמיק, והוועדה תהיה חסרת תועלת.
התרעות פיקוד העורף