מחקרים רבים מתחום הפסיכולוגיה בחנו כבר את הקשר שבין גבר לבת זוגו כבבואה של הקשר בין גבר לאמו, אבל ספק אם מי מהם בחן זאת בהקשר של שפעת. תהליך השעתוק הזה הוא מעין מסע ששתיים מן התחנות המרכזיות בו מתחוללות כאשר הגבר מוכרע על ידי הנגיף: כילד וכנער אתה מצפה למעטפת המלאה של רחמים מלווים בטיפול VIP.
בילדותי הייתה זו טלוויזיה לימודית בבוקר, תה חם למיטה בכל שעה עגולה, רצוי עם ופל לימון או ערגלית תות, התקנת מני מזונות מיוחדים כדי להעיר מחדש את התיאבון שנסתלק, וככה עד ליום הראשון שאחרי הסתלקות המחלה, היום שבו כידוע צריך "לשמור", שכן - כך תדע כל אם בישראל - היום הזה מועד לקאמבק מפואר של הגריפה.
רק שמעבר לצנימים בחמאה בבוקר ומרק עוף בצהריים, כך יודע כל גבר־ילד, אין תרופה טובה יותר נגד כל מכאוב מאשר מגע ידה של אמו. אפשר לקחת עשרה כדורים להורדת חום ולשיכוך כאבים ועדיין לא יהיה לעולם כרגע הזה שבו מניחה אמך את ידה על מצחך וכאילו שואבת במגעה כל מכאוב.
השנים חולפות והשפעת הופכת ממחלה שעליה רצים לספר לאמא, לכזאת שמסתירים ממנה לבל תדאג. אני זוכר איך פעם העמדתי פנים שאני נמצא במקום סואן במיוחד כדי לשוחח עם אמי בטלפון מבלי שתחוש בצרידות שבקולי.
התרגיל עבד נהדר, כך לפחות חשבתי. אלא שכבר למחרת היום הופיעה אמי, בחושי הסן ברנרד שלה, על מפתן דלתנו עם סיר של מרק עוף ומבט שכולו "תמיד ידעתי שאת לא מספיק טובה בשבילו" ששוגר לעבר מי שדווקא עשתה כל שביכולתה כדי להקל על סבלי (גם אם הגניבה פה ושם מבט שפירושו: "אלוהים אדירים, האנושות הייתה נכחדת מזמן אם אתם הייתם אלה שצריכים ללדת").
וזה אולי ההבדל הגדול בין טיפול אמהי לטיפול של בת הזוג: הראשונה מוכנה לחלות בעצמה במקומך ולו רק כדי לסלק ממך, נזר הבריאה, כל מכאוב. השנייה יכולה להתנהג כאחות רחמנייה, אבל ממש כמותה, יש לה עוד פציינטים במחלקה - ואפילו מיוחסים ממך, בדמות ילדים משלה.
הדרך הארוכה הזאת שעושה הגבר המתעטש והגורר רגליו במכנסי טרנינג ונעלי בית, בעודו רועד מקור, מחיקה החמים של אמו לחיקה התפוס של אשתו, הוא המסע שלו לארץ לעולם לא: גם אם נישאת לאשת חיל אוהבת, זה לעולם לא יהיה אותו הדבר.
כמובן שבכל העת הזאת תפקדה אמם היטב, עד להחלמתי, אבל דווקא אז ניעור בי החשד שמא לא היה כל הטיפול המסור אלא בבחינת אמצעי לשמר אותי בחיים, רק כדי שיהיו לה די חומרים למופע סטנד־אפ מול קהל חברותיה, כזה שכלל חיקויים שלי מימי גסיסתי, עת הייתי מוטל בין חיים למוות, משהו שלא היה עולה כלל על דעת אמי!
השפעת העונתית תפסה אותי השנה לא מוכן - ולא רק מפני שנהגה כגבר ולא השקיעה מספיק במשחק המקדים, אלא גם בשל הנסיבות המשפחתיות החדשות. כך למשל מצאתי את עצמי נוטל שני אופטלגינים כדי לזכות בכמה שעות של חסד ולהכין לה, הבריאה, מרק עוף.
והנה זה פלא: הצורך הזה לתפקד כהלכה כדי שלא תגלה כבר בחורף הראשון המלא שלנו יחד עם איזה סמרטוט קשרה את גורלה, התברר כתרופת פלא: לא רק שהמשכתי לעבוד כרגיל ממיטת חוליי, אלא שמקץ כיומיים של צמרמורות־צהריים, נהדפה השפעת והייתה כלא הייתה. ואולי גם זאת מנפלאות פרק ב'.
התרעות פיקוד העורף