כשמכנים מתנחלים "נאצים", כשעונדים טלאי כתום במחאת ההתנתקות, כשמשווים בתוך ישראל בין המצב בעזה למצב בשואה, וכמובן, כשגולדקנופף ואחרים בהנהגה החרדית משתמשים בטלאי הצהוב כדי לתאר את מצבם מול חוק הגיוס - כל אלה משרתים את הכחשת השואה בעולם.
הכחשת השואה המודרנית כבר אינה מסתפקת בטענה שההשמדה לא קרתה. היא מתוחכמת יותר: היא טוענת שהיהודים היו "צד במלחמה", שהאירועים קרו חלקית, והיא בעיקר מנסה לייצר משוואה שקרית, שלפיה אין הבדל בין מה שעובר על הפלסטינים ובין מה שעבר על היהודים בגטו ורשה ובאושוויץ.
כשהייתי דוקטורנט באוניברסיטת לונדון ב־2010 ראיתי במו עיניי איך ב"שבוע האפרטהייד" נגד ישראל פרסו בקמפוס תמונות של גדרות תיל ומגדלי שמירה בסגנון נאצי, כשהכוונה הייתה לעזה. זה הדימוי ששונאינו רוצים לייצר, שקורבנות השואה מבצעים שואה.
אסור לנו להיות שווי נפש מול השימוש הנלוז הזה. צריך להוקיע את השימוש בדימויים האלו כפגיעה ישירה במדינה. חייב להיקבע קוד נורמטיבי חסר פשרות: אפשר לזעוק על חומרת המצב שלך גם בלי להשתמש בשואה, מה שממילא מגחיך את טיעוניך. אין להשלים עוד עם הפירוק הזה, ויש לעבור לתיקון - של השפה וגם של חוסר האחריות המנהיגותי.
התרעות פיקוד העורף