האופוזיציה אינה הומוגנית, כמובן. יש מפלגות המצהירות כבר עתה כי לא יישבו עם מפלגות ערביות, ולהבדיל - גם לא עם החרדים. מגבלות אלה, אם יאומצו, מרצון או מאונס, על ידי כל מפלגות האופוזיציה – לא יאפשרו להן להרכיב ממשלה.
אלו שלא ממש משתוקקים לשילוב כזה אך רואים בו הכרח בל יגונה, טוענים "להגנתם" שגם נתניהו היה מוכן לשיתוף פעולה עם רע"ם בראשות מנסור עבאס. זה אולי נכון, אבל אין היום לנתניהו שום שותפים בימין למהלך כזה, ולכן אין חשש שהוא יקרה.
מתנגדי נתניהו טוענים שהוא ודאי ידע כי קטאר מממנת סוכנים בלשכתו, ובה בעת הם מוכנים שלאומנים ערבים או אחים מוסלמים, בגלוי או בתחפושת, יישבו בממשלתם. בסקרים שונים עולה כי כ־70% מהציבור היהודי מתנגדים לשותפות כזו, אבל כאמור, אפשר שהמיעוט – 30% לערך, המורכבים משמאל אידיאולוגי ורל"ביסטים - יצליח לכפות דעתו על שאר מרכיבי האופוזיציה, או על רובם.
# # #
אותן מפלגות אופוזיציה הקוראות, או למצער מסכימות, לשיתוף המפלגות הערביות בממשלה, בונות בעיקר על תדמיתו של מנהיג רע"ם מנסור עבאס, הידוע כ"מתון". ממנהיגי האחים המוסלמים בארץ שעבר - לעניות דעתן - מהפך אידיאולוגי.
נזכיר לאלו שאינם יודעים או שמבקשים לשכוח - ה"תקייה", ההונאה, היא עיקרון מוסלמי עוד מימי מוחמד, הקובע שלמען ההישרדות (וזו יכולה להיות פיזית, חברתית או פוליטית), מותר למוסלמי לשקר, להסתיר את זהותו האידיאולוגית, לדחות את הג'יהאד, לחתום על הסכמים עם האויב כשהוא חזק – ולהפר אותם בשעת כושר. כך נהג מוחמד עם שבטי היהודים בערב. "זכרו את ח'ייבר", קרא ערפאת לפלסטינים לאחר חתימת הסכמי אוסלו - ובדיוק לכך כיוון. באותה עת ממש שימש אחמד טיבי כיועצו לענייני ישראל.
בשלב הראשון – ניצול הזכויות האזרחיות כדי להעצים את החברה הערבית לקבוצת לאום לעומתית בתוך מדינת ישראל. בשלב השני - דרישה להקמת מדינה פלסטינית בגבולות 67' שבירתה ירושלים, ותביעה להגדרה לאומית עצמאית לערביי ישראל. בשלב השלישי – דרישה למימוש זכות השיבה למיליוני פליטי 48' וצאצאיהם, והחזרת רכושם. חיסולה של מדינת ישראל נשמר לשלב הרביעי.
# # #
יש בקרבנו כאלו המבקשים "להניח את העבר מאחורינו". להפסיק להביא ציטוטים מן הארכיון. "אנשים משתנים", הם מטיפים לנו, מבקשים כי נאמין לשפת החלקות של עבאס. לטענתם - היום הוא מכיר במדינת ישראל ורוצה להשתלב בה. הרצון למצוא סוף־סוף, אחרי מאה שנות עימות, שותף ערבי "רציונלי" מקרב ערביי ארץ ישראל, גובר לעיתים על העובדות במציאות המדממת.
רשם העמותות המליץ בשנה שעברה לפרק אותם בגלל התמיכה בטרור. אז גם אם "נשכח את העבר" ונאמין כי מנסור עבאס עבר בשנים האחרונות מהפך אידיאולוגי והוא היום ציוני נלהב - עמותת "סיוע 48" היא הזרוע החברתית של "הפלג הדרומי" המזוהה עם מפלגת רע"ם. לא לפני מאה שנה, אלא בימים אלו ממש.
כל הדברים הללו, ידועים ומפורסמים, אך נשכחים מטעמי נוחות פוליטית. הם הובאו כאן על מנת שאיש לא יוכל לטעון "לא ידעתי", בשעה שהוא מבקש להכניס את עבאס ושותפיו לממשלה הבאה.
התרעות פיקוד העורף