מסתבר שיש פרקטיקה כזו. פרקטיקה של ליסטים. הם מעבירים כספים כאוות נפשם ומקווים לאשר את זה אחר כך רטרואקטיבית. ואם זה לא יאושר? אז או שהפריץ ימות, או שהכלב ימות, העיקר שהכסף עבר.
ההסבר של נציג המדינה להעברת הכספים ללא סמכות או אישור היה עלוב במיוחד: ביקשנו למנוע הלנת שכר, הוא אמר. סליחה? לא מדובר בעובדי מדינה. גם לא בעובדי ציבור. הלנת השכר שלהם היא הבעיה של המוסדות שמעסיקים אותם, לא מכירים במדינה, לא מכירים בלימודי הליבה, לא מכירים בדרישותיה, לא מוכנים לפיקוח.
עדיף היה לתת למילואימניקים ערבות ופיצוי על הלנות שכר למיניהן. או למפונים. או לתושבי קריית שמונה הדועכת. המוסדות שאליהם הועברו הכספים פועלים מחוץ למסגרת החוק, אינם מוכרים, לא מדווחים ולא חייבים שום דבר לאף אחד. אז שיסתדרו. אגב, המדינה מעניקה ערבות מדינה גם לתשלומי הארנונה של המוסדות הללו, נאחזת בתיקון לחוק משנת 2017. כן כן, הם מתבטלים ואנחנו משלמים. על הכל.
אז מה מלמד אותנו סיפור "הכספים כבר ברחו מהאורווה" הזה? מה יקרה כאן אם אכן תושלם ההפיכה המשטרית מבית מדרשם של לוין ורוטמן. כשכל שומרי הסף, הפקידים והיועמ"שים לא יהיו, או שיסורו למרות הממנים שלהם. במקרה כזה, גם בתי המשפט יתקשו להגן על כספי הציבור ועל הציבור.
החלשת התקשורת תשרת את זה, כי על רוב מקרי השחיתות לא נדע, על אלה שנדע לא נוכל להגיב, שומרי הסף בתוך הממשלה ייחלשו ולא יעצרו את זה, המעשים יהפכו לעובדות מוגמרות, ובתי המשפט, מוחלשים ומורתעים אף הם, יתקשו לעמוד בפרץ. הדמוקרטיה היא לא רק "בתי המשפט". זו מערכת של כלים שלובים, של שומרי סף ומנגנוני איזון ובקרה ופיקוח שתפקידם להגן על הכסף שלנו, על הזכויות שלנו, על החופש שלנו. הם מנסים לפרק את זה. ככה פשוט.
התרעות פיקוד העורף