הטענה שהצבא "משחית את היהדות של המתגייסים" איננה עמדה תיאולוגית, אלא סיסמה פוליטית. זהו כלי שליטה ומנגנון הפחדה שנועד למנוע מחרדים להתגייס, לא כדי להגן על אמונתם, אלא כדי שלא ייחשפו לחברה הישראלית הכללית ויצאו ממעגל של תלות וסמכות. ייתכן, חלילה, שהם ירכשו מקצוע ואולי אף - וזהו הפחד האמיתי - יפתחו חשיבה עצמאית.
הבחירה החופשית היא ערך חשוב ביהדות. לכן נשאלת השאלה, למה הרבנים מונעים מציבור שלם לקיים ערך זה? העובדות ידועות. עם קום המדינה והקמת צה"ל, גם חרדים התגייסו. מתן הפטור לכ-400 צעירים משירות צבאי נועד להקמת ישיבות כחלק מפרויקט התקומה של העם היהודי לאחר השואה, אחד מיעדיה של מדינת ישראל הצעירה. ואכן, המדינה החייתה את התרבות היהודית בארץ, שהישיבות היו חלק מרכזי בה. אך לא היה אמור להיות פטור למגזר, או פטור לדורות.
אלפי חרדים שירתו ומשרתים במסלולים מותאמים בצה"ל, בלי לוותר על אורח חייהם או על אמונתם. הצבא הוא אחד הכלים המרכזיים לניעות חברתית, בכך שהוא מאפשר לא אחת רכישת מקצוע ויכולת השתלבות בחברה. השירות הצבאי מזמן מפגש מפרה ומקרב בין קהילות ישראל. המפגש הזה אינו איום על יהדותם של הבחורים החרדים, אלא איום על ההנהגה שמבקשת לשמור אותם תלויים בה, סגורים בד' אמותיהם.
בהנהגה החרדית יודעים שהמלחמה שנמשכה שנתיים, וגבתה קורבנות רבים ושמאות אלפי ישראלים שירתו בה, בסדיר ובמילואים, הציפה את חוסר הצדק ואת הניכור בין שני חלקים בעם שחיים כאן. זה לא יכול להימשך, וזה לא יהודי. אי אפשר להתייחס לישראל כאילו היא רוסיה הצארית, שדרשה מכסות גיוס מתושביה היהודים. לכן אני מתנגדת לקביעת מכסות גיוס של צעירים חרדים לצה"ל.
מי שממשיך ללמד ילדים שעדיף למות מאשר להתגייס נכשל כשל מוסרי עמוק, והוא אינו מגן על היהדות. על הרבנים החרדים להשתמש במנהיגותם כדי להצעיד את ישראל לאחדות ולניצחון במלחמה האמיתית - על החיים כעם יהודי במולדתו, ולא במלחמת אחים שתוציא אותנו שוב לגלות.
התרעות פיקוד העורף