בישראל מתקיים שיתוף פעולה עם פיקוד המרכז (סנטקום) של צבא ארצות הברית. נכון לעכשיו, צה"ל - ובדגש על חיל האוויר, אמ"ן ופיקוד הצפון - נמצאים ברמת דריכות גבוהה.
הוא יכול לעשות זאת באופן ישיר, לפני או אחרי תקיפה אמריקאית, אך הוא יכול לנסות ולהפעיל את הפרוקסי, כמו החות'ים בתימן או חיזבאללה מלבנון. ויש אופציות נוספות, כמו מסוריה, עיראק ועוד.
חמאס לא לבד: בצה"ל נערכים גם לחיזבאללה, חות'ים וסוריה
חיל האוויר דרוך בהגנה, ורק ביום ראשון השבוע פעל חיל האוויר באופן אקטיבי מול חיזבאללה בדרום לבנון, כאשר פגע בשבעה אזורים שונים והטיל 30 חימושים כבדים שהשמידו מחסני תחמושת וטילים של חיזבאללה בדרום לבנון, ושלל מהארגון יכולות להפעיל את החימושים הללו ביום פקודה על העורף הישראלי. באופן פסיבי, צה"ל ערוך עם מערך ההגנה האווירית. גם פיקוד העורף ביצע פעולות הכנה, אבל הוא לא שינה נכון לעכשיו את ההנחיות לציבור.
התרחיש האמריקאי: מנושאות מטוסים ועד מפציצי B‑2
בצה"ל לא יודעים נכון להלילה מה אופי הפעולה שהנשיא האמריקאי יבקש לבצע. כרגע יש כמה אופציות: הראשונה - תקיפות מהירות של הפצצת יעדי משטר או מתקנים צבאיים. משהו יותר סמלי ופחות כוונה לפגוע במתקני הגרעין או במערכי הטילים הבליסטיים.
לארצות הברית יש כמה בסיסים באזור, החל מקטאר, טורקיה, קרן אפריקה וגרמניה, אבל היקף כוחות האוויר בהם הוא מוגבל. ההנחה היא כי צבא ארצות הברית נדרש לקדם למפרץ הערבי ולים התיכון כמה נושאות מטוסים - בין שתיים לשלוש - וכן לקדם שורה של מפציצים כבדים כמו B‑2, בטרם יבצע את התקיפות בשמי איראן.
מהלך זה ידרוש כמה ימי התארגנות וצבירת כוח. כלומר, מהלך שיקרה לא לפני סוף השבוע הקרוב או תחילת השבוע הבא. צבירת הכוח האמריקאית היא חיונית, כי כל מהלך שבו יבחר הנשיא האמריקאי - יש לו רק נקודה אחת בהירה ונשלטת אצל מקבלי ההחלטות בפנטגון, והיא ההזנקה לתקיפה.
את המשך המהלכים וההתפתחויות אין יכולת לצפות באופן מדויק, ולכן על צבא ארצות הברית להיות ערוך לכלל התרחישים - מהטוב ביותר מבחינתם ועד לכזה שיאתגר אותם, וכנראה גם מדינות נוספות באזור, למשל ישראל.
התרעות פיקוד העורף