פררה טוען שהשאלה אינה האם מערכת הבנקאות של איראן חדלת פירעון - היא אכן חדלת פירעון. השאלה היא גם לא האם המחאות יתפשטו לכל שלושים ואחת המחוזות - הן יתפשטו. השאלה לטענתו היא גם לא האם המנהיג העליון חמינאי חולה והאם סוגיית יורשיו שנויה במחלוקת - הוא אכן חולה ומחלוקת אכן קיימת. פררה טוען כי השאלה שקובעת האם הרפובליקה האסלאמית תמשיך להתקיים בצורתה הנוכחית עד אפריל 2026 היא ספציפית הרבה יותר: האם יחידות משמרות המהפכה יסרבו לפקודות לירות על מפגינים לפני שהמשטר יוכל להוציא להורג מספיק מפגינים כדי להשיב את הפחד?
נקודת העיוורון
הוא מבהיר, הטעות אינה בנתונים. הטעות היא בהנחה שקריסה פיננסית מייצרת קריסה פוליטית באמצעות מנגנון הילוכים אוטומטי כלשהו. היא לא עושה זאת. היא מעולם לא עשתה זאת. הוא טוען שמקרים כמו צפון קוריאה, קובה וונצואלה מבהירים מהווים הוכחה היסטורית חד משמעית לטענתו, ושקונצנזוס שמתעלם ממנה - חושף נקודת עיוורון משמעותית.
ההוא טוען כי מדובר בדפוס חד משמעי. מצוקה כלכלית היא הכרחית להפלת משטרים רודניים, אך אינה מספיקה. בידוד האליטות הוא הכרחי אך אינו מספיק. היקף המחאה הכרחי אך אינו מספיק. המשתנה הקריטי לטענתו הוא נאמנות כוחות הביטחון. כל שאר המשתנים חשובים רק במידת ההשפעה שלהם על השאלה האם המפקדים יורו על דיכוי המחאה והאם הכוחות בשטח יצייתו לפקודה.
ארכיטקטורת ארבעת התחומים של קריסה סמכותנית
לפי פררה, הרפובליקה האסלאמית באיראן ניצבת בפני מה שתאורטיקנים של מערכות היו מזהים כתרחיש של כשל מורכב, מצב שבו מספר תת-מערכות מתדרדרות בו זמנית בדרכים שמקיימות אינטראקציה ביניהן ומגבירות זו את זו. אך, הוא טוען, כשל מורכב במערכות אדפטיביות מורכבות אינו גורם לקריסה דרך אף ערוץ. הוא גורם לקריסה רק כאשר מספיק ערוצים כושלים בו זמנית עד כדי כך שמנגנוני הפיצוי של המערכת מוצפים.
הוא טוען שהבנת הארכיטקטורה הזו חיונית לכל מי שמנסה להעריך את יציבות המשטר האיראני, משום שהיא חושפת גם מדוע נרטיבים פשוטים של משבר בנקאי אינם מספיקים וגם אילו תנאים נוספים יביאו בפועל לקריסת המשטר.
לטענתו, ישנם ארבעה תחומים שצריכים לקרוס פחות או יותר בו זמנית כדי שהרפובליקה האסלאמית תתמודד עם איום קיומי: תחום השכר והפיננסים, תחום התמיכה החיצונית, תחום הלכידות של האליטה ותחום נאמנות כוחות הביטחון. הוא מבהיר כי המשבר הנוכחי באיראן מראה לחץ בכל הארבעה, אך רק אחד מהם מתקרב לסף שלו. הוא טוען שהאסימטריה הזו מסבירה הן מדוע המשטר פגיע יותר מאי פעם מאז ראשיתו ב-1979 והן מדוע קריסתו נותרה בגדר הסתברות ולא ודאות.
פררה טוען שרק לאחר שאנשי כוחות הביטחון האיראניים יחושו בקריסה הכלכלית על בשרם, בנקודה שבה לא יוכלו להאכיל את בני משפחתם, שם תתערער תמיכתם במשטר. הוא טוען שההבדל הפסיכולוגי חשוב מאוד לחישובי נאמנות. אתה נשאר נאמן גם כשיש עיכוב בשכרך - אתה מתחיל להטיל ספק בנאמנות כשאינך יכול להאכיל את ילדיך. הוא טוען שלאחר יותר מ-60 יום של שיבושי שכר, גם קצינים בכירים לא יוכלו לכסות את הוצאות המינימום של טהרן. לטענתו, זה הזמן שבו כוחות הביטחון האוטוריטריים מבחינה היסטורית מתחילים להתפרק.
התרעות פיקוד העורף