אבל יש גם משמעות מעשית למה שקורה כאן. נסו להיזכר בוויכוח הקורע סביב החזרת החטופים בשנה האחרונה למלחמה. האופוזיציה, רוב הציבור ורוב מערכת הביטחון חשבו שהגיע הזמן להחזיר את החטופים, בתנאים של ישראל. להפסיק את הלחימה בינתיים, ללכת להסכם החזרת כל החטופים ולחזור ללחימה אחר כך, במשנה עוצמה.
לא השמדנו את חמאס, הוא שולט בעזה. לא פירזנו את הרצועה. לא פירקנו את חמאס מנשקו. אז למה ויתרנו על החטופים? ויש לזה גם תוצאה אסטרטגית: אם היינו חותרים להפסקת המלחמה ביוזמתנו, זה היה קורה בתנאים שלנו. היינו מחלצים מטראמפ הבטחה שאפשר לחזור ללחימה אם חמאס יחזור לסורו, וזה היה קורה בוודאות. אלא שאנחנו התעקשנו להמשיך, עד שלטראמפ נמאס והוא ברא הפסקת אש בכוחות עצמו והכריז עליה כעל "שלום". עכשיו כולנו מחויבים לשלום של טראמפ. סיימנו את האירוע אחרי שאכלנו את הדגים הסרוחים וגורשנו מהעיר. גם איבדנו חיים של לא מעט מאחינו ואחיותינו, וגם לא הגענו למטרה שלשמה כל זה קרה. שאפו. מלאכת מחשבת של ממש.
התרעות פיקוד העורף