אלא שבפרק הזמן הקצר הזה התחוללה מאחורי הקלעים התרחשות יוצאת דופן. רק יודעי דבר ידעו בזמן אמת שישראל עמדה כמרחק פסע ממשבר חוקתי אמיתי, יזום ומתוכנן. אם בג"ץ היה קובע שבן גביר מפוטר, ישראל ככל הנראה לא הייתה עוד אותה מדינה. וזה עוד יכול לקרות.
חלק מהמהלכים המתוכננים ייצאו על פי התוכנית לפועל, אם בג"ץ יוציא צו על תנאי ללא דיון, שיעביר לידי הממשלה את חובת ההוכחה ויהווה הצהרת כוונות ברורה לגבי התוצאה הסופית הצפויה. כל היתר יקרה אם וכאשר במקרה הקיצון בג"ץ יורה לפטר שר מתפקידו, לראשונה מקום המדינה, ללא חקירה או כתב אישום.
קל יותר לצפצף על בג"ץ באירוע שבו נדרשת הממשלה, או ראש הממשלה, לבצע פעולה אקטיבית, מאשר מקרים שבהם בג"ץ מבטל החלטת ממשלה או חוק של הכנסת. כמו פיטורי היועמ"שית. הממשלה יכולה להחליט שהיא לא מכירה בגלי בהרב מיארה כיועצת המשפטית מכיוון שפוטרה מתפקידה, אבל לא תוכל למנוע ממנה באופן אפקטיבי למלא את תפקידה כתובעת כללית וכאחראית על פרקליטות המדינה כל עוד בג"ץ כן מכיר בה.
במסגרת הקמפיין הוכן סרטון AI שבו נראה יצחק עמית יושב על בניין הכנסת, מניח כתר על ראשו, ומעליו הכיתוב: "הפיכה משפטית, כך זה נראה". המנגינה ברקע היא "המרסייז" של המהפכה הצרפתית. במקביל לסרטון הוכנה גרפיקה לפרסום ענק בשלטי חוצות שבו נראה עמית יושב על הכנסת כשהוא מחייך ומעליו הכיתוב: "המדינה זה אני".
על הארגונים החוץ-פרלמנטריים הוטלה המשימה לקיים עצרת המונים. כמו זאת שהייתה בזמן הרפורמה המשפטית, רק גדולה יותר. ההערכה הייתה שרבבות ישתתפו ויביעו באמצעות העצרת זעם על בית המשפט שמפטר שר ללא הצדקה רק כי לא בא לו טוב בעין. עצרת כזאת, כך דובר, תהיה המנוע המרכזי שעליו ירכבו לקראת הבחירות כל מפלגות הימין. מהליכוד ועד הסיעות החרדיות. כולם ירוויחו. לא רק מפלגתו של בן גביר.
וגם ההיערכות לאי-הציות לבג"ץ, לראשונה מקום המדינה באופן יזום, כבר החלה. היה ברור כבר מהרגע הראשון שהיועמ"שית, אם תהיה החלטה כזאת של בית המשפט, תוציא שורה של הנחיות לייעוץ המשפטי של המשרד ולמשטרה ואולי גם למזכירות הממשלה ועוד, שלא להכיר בבן גביר כשר. גם היה ברור שחלק מהרשויות אכן יכירו בהחלטתה זו ולא בהחלטת הממשלה להותיר את השר בתפקידו.
ההחלטה הראשונה הייתה הקפאה מוחלטת של כל המינויים במשטרה. אם בן גביר לא חותם, אף אחד לא חותם. הדבר היה מגביר את הלחץ על המשטרה להכיר בשר. בהקשר הזה חשוב לציין כי ליועץ המשפטי הבא של המשטרה, שהמפכ"ל צריך למנות באישור בן גביר, יש תפקיד מפתח. אם ינחה את המשטרה להכיר בבן גביר כשר, המשטרה כולה תיישר קו. במקביל הבהיר שר האוצר בצלאל סמוטריץ' שהמדינה לא תעביר "אפילו שקל" למשטרת ישראל אם לא תקבל את בן גביר.
אחד התרחישים שעליהם דובר הוא התעלמות של נתניהו מהוראת בג"ץ לפטר את בן גביר, אבל אז, כדי לרכך מעט את הכאוס, להודיע מיד על הקדמת הבחירות. דבר שינתב מיד את הסיפור מהעניין החוקתי על השלכותיו החמורות, ליריבות הפוליטית. שוב, מתוך הנחה שמבין כל הנושאים שנמצאים בסדר היום - מהגיוס ועד ועדת חקירה - הנושא המשפטי, ובפרט משבר חוקתי, עשוי לסייע לימין משמעותית בבחירות.
האירוע נדחה, כי בג"ץ דחה את הדיון לעוד חודשיים והרחיב את ההרכב, אבל מדובר עדיין בזירה פתוחה. צו ביניים או דיון נוסף יציתו מחדש את העניין, שסופו רחוק מלהיות ידוע.
הכל פתאום נתקע
לא רק לחשודים ולנחקרים, אלא גם לעדים וגורמים אחרים, שלא גרמו עוול לאיש, לא חשודים בדבר, וכל זה ללא חוק שמאפשר זאת או בית משפט שמתיר זאת. המדינה כולה סערה וגעשה, מדובר הרי בזכויות אדם בסיסיות ביותר. והעבירות על ידי מערכת אכיפת החוק, ככל שנעשו, קשות וטעונות חקירה פלילית נגד האחראים שפלשו לפרטיות והטעו שופטים.
אבל הייתה בעיה אחת: מתברר שעבירות אלו בוצעו גם על נחקרים ועדים בתיקי נתניהו. חקירת האירועים הייתה יכולה לעשות שמות בחומרי החקירה, לבטל עדויות וראיות ולפסול תמלילים, וכנראה להחריב לגמרי את כתבי האישום. זה דבר שלא הממשלה הקודמת שבתקופתה התגלה העניין, ושהספיקה להתחייב לחקור את האירוע עוד לפני שהתברר שהוא נוגע בתיקי נתניהו, ולא מערכת אכיפת החוק, שהדבר נוגע ישירות בבשרה החשוף, היו מעוניינות שייבדק.
אחרי הבחירות הקימה הממשלה ועדת חקירה ממשלתית בראשות השופט בדימוס משה דרורי, מתוך ניסיון להגיע לחקר האמת. אבל מאז ועד היום, כבר למעלה משנתיים וחצי, הוועדה לא יכולה למעשה לזוז.
היועמ"שית, שהייתה אמורה להעביר לידי הוועדה את רשימת התיקים שבהם השתמשה המשטרה בתוכנות רוגלה, שאינם במסגרת חקירות פתוחות או משפטים מתנהלים, פשוט לא מעבירה את החומר. ב-24 ביוני 2024 הורה בג"ץ ליועמ"שית להעביר את החומר הנדרש לוועדה על מנת שתוכל להתחיל לעבוד. שנה וחצי עברו, אבל שום חומר לא הועבר. כל ניסיון של הוועדה לכפות על היועמ"שית לקבל את התיקים באמצעות בית המשפט, העלה חרס.
לא חשוב כמה אזרחים נפגעו ולא מעניין מה חומרת העבירות, החדירה לפרט ושלילת זכויות היסוד שבשמן הם לא מפסיקים להתערב בעבודת הממשלה והכנסת – אף אחד לא יכול לחקור ולא לבדוק. כמו חפץ חשוד. אסור לגעת, וגם אסור להתקרב.
מקום לגור
אם לפני שנתיים היה מעריך מישהו שהממשלה הנוכחית תוציא את ימיה או תתקרב לזה, היה נחשב למי שאינו בקו השפיות. אם היה מעריך שדווקא את החוקים הנפיצים ביותר, חוק הגיוס ואישור תקציב המדינה, תצליח הממשלה להעביר בשנתה האחרונה, בניגוד מוחלט לכלל הפוליטי היסודי שאת החוקים מעוררי המחלוקת צריך להעביר בשנה הראשונה או שלא מעבירים בכלל, היה נחשב כמי שנטרפה עליו דעתו לגמרי.
אבל זה המצב שבו עומדים הדברים. הממשלה נערכת להעביר חוק גיוס וחוק תקציב, בתוך שנת בחירות, רגע לפני שנפתחות הקלפיות. זה אומנם עוד לא קרה. יש תרחיש שזה גם בסוף לא יקרה. אבל נכון להיום הסיכוי ששני החוקים יצלחו מוערך כגבוה.
בבחירות 2018 לראשות עיריית ירושלים, שנשאו אופי מובהק של יחסי חרדים מול לא דתיים בעיר, כאשר כל הזרמים החרדיים תמכו במועמדותו של משה ליאון ואילו אלה שנחרדו מהתחרדות העיר התייצבו מאחורי עופר ברקוביץ' מתנועת התעוררות, החליטו אנשי חסידות גור, מבלי לעדכן את שאר באי חצרות החסידים, הליטאים וש"ס שעשו כולם יד אחת – לרקום עסקה עם ברקוביץ' ולתמוך בו בבחירות בסיבוב השני מול ליאון.
המזימה נכשלה וליאון נבחר. בכל הקלפיות במעוזי חסידות גור בעיר התוצאה לא הותירה מקום לספק – גור תמכו בברקוביץ', במחשכים ומאחורי הגב, בניגוד מוחלט לאינטרס החרדי הכללי של אותם ימים. האם אותו תרגיל בירושלים משוחזר בימים אלה בפוליטיקה הארצית? בכירים ביהדות התורה משוכנעים, אפילו בטוחים, שכן.
התרעות פיקוד העורף