ילדי עמק יזרעאל, לצד תלמידים משפרעם ומהמועצה האזורית זבולון, חיים יחד במרחב משותף, פשוט וטבעי, וגם נוסעים באוטובוסים הצהובים לבתי הספר. כשמתרחש ירי מכוון לעבר אוטובוס תלמידים עם צרכים מיוחדים, כאמצעי סחיטה, אי אפשר לעצום עיניים. האירוע שהיה בחודש שעבר בשפרעם הסעיר את האזור כולו.
הגיע הזמן להפסיק להשתמש במושגים סטריליים. כשכנופיות חמושות משליטות אימה ברחובות, כשדמי חסות הופכים למס בלתי רשמי שחונק בעלי עסקים, כשחיי אדם נעשים הפקר, מדובר בטרור. מדינת ישראל הוכיחה שהיא יודעת להילחם בטרור בנחישות, בתחכום ובעוצמה. יש לטפל בארגוני הפשיעה המאורגנת באותה הרצינות ובאותם הכלים שבהם מטפלים באיומים ביטחוניים.
כדי לנצח במערכה הזו, מערכות אכיפת החוק זקוקות למשאבים ול”שיניים”. ישנו צורך דחוף בחקיקה מותאמת, שתאפשר למשטרה ולמערכת המשפט להתמודד עם המציאות המשתנה בשטח. יש ליצור כלים משפטיים שיקלו את הליכי התפיסה וימוטטו את התשתית הכלכלית שעליה נשענים ארגוני הפשיעה, לצד החמרה בענישה על החזקת נשק.
אבל זה לא כל הסיפור. חלקים נרחבים באוכלוסייה הערבית איבדו מזמן את האמון במוסדות המדינה. כשתושב חש שאין מי שיגן עליו, הוא נדחק לפינה מסוכנת, שבה הפשע הופך עבורו לכתובת היחידה. לצד המאבק בארגוני הפשע, על המדינה להשקיע בתשתיות, בחינוך, ברווחה ובבריאות במגזר הערבי. ללא אמון בסיסי של הציבור הערבי במדינה, לא יהיה שיתוף פעולה – וללא שיתוף פעולה, לעולם לא נצליח למגר את נגע הפשיעה. וזה הכרחי. המאבק על הביטחון ברחוב הערבי הוא המאבק על עתיד הבית של כולנו.
התרעות פיקוד העורף