למרות התיעודים הנוראיים משבעה באוקטובר של המרצחים שבאו לרצוח, לאנוס ולחטוף אזרחים יהודים וערבים, העולם עצם את העיניים - ועוצם אותן עד היום. גם מול רצח המוני באיראן העולם עוצם עין. צריך לומר בכאב: לעולם יש ראייה סלקטיבית. הוא בוחר באופן מעוות מה לראות ולמי להקשיב. אנחנו עם שרוצה לשמור על קשר עם שכניו ולכבד איש את רעהו אך גם רוצה לחיות בכבוד ובביטחון בכל מקום בעולם, ובטח בישראל.
על מי מוטלת האחריות לשמור על ביטחון היהודים? זו הנקודה שעליה צריך לעמוד. האחריות היא של הממשלה הריבונית בכל מדינה. האזרח היהודי בסידני הוא בדיוק כמו האזרח הנוצרי או המוסלמי, ועל המדינה לשמור על זכותו לקיים את מנהגיו ולחיות. אולם המדינות הללו כושלות בתפקידן. הכתובת בסידני הייתה על הקיר אך ממשלת אוסטרליה בחרה שלא להבין את חומרת העניין.
ומדינת ישראל? אסור לנו לתלות את האחריות לביטחון הפיזי של כל היהודים על מדינת ישראל. האחריות שלנו היא לחזק את החוסן של הקהילות בתפוצות, לתבוע בנחרצות מהממשלות לשמור על ביטחונן ולחבר אותן לעם ישראל. כיו"ר ההסתדרות הציונית העולמית, אני עד לחשש של יהודים להציב מזוזה בפתח הבית, גם במקומות ידידותיים.
התרעות פיקוד העורף