הכניסה לשלב השיקום מחייבת תקציבים עצומים, שטרם הובטחו, ועל רקע זה כדאי אולי להזכיר את קיומו של שדה גז פלסטיני מול חופי עזה. בעבר נעשו כמה ניסיונות לפתחו, שלא צלחו. כעת ניתן אולי לשלבו בתהליך שיקומה של הרצועה. מדובר בשדה גז במרחק של כ-36 קילומטר מהחוף. היקף הגז הטמון בו קטן מזה שנמצא בשדות גז אחרים שהתגלו באזור, אבל הוא בעל היתכנות.
השדה עבר כמה ידיים, החל מהחברה הבריטית שגילתה אותו (BG), ועד הרשות הפלסטינית שעיקרו כיום בידיה באמצעות קרן ההשקעות הפלסטינית. לפני 7 באוקטובר מצרים הפשילה שרוולים וניסתה לקדם את פיתוחו. נחתם מזכר הבנות בנושא בינה ובין הרשות הפלסטינית, בידיעה ובהסכמה של ממשלת ישראל.
עכשיו מדובר בנסיבות שונות, והשאלה היא אם הן מאפשרות את פיתוח השדה באופן שמשרת את האינטרסים של השחקנים הרלוונטיים. שחקנים אלה מעוניינים, על פניו, לקדם פרויקט מעין זה, אולם האינטרסים שלהם מתקשים להיפגש.
הרשות הפלסטינית, בעלת השדה, היא הכתובת הלגיטימית והרשמית לכל דבר ועניין. מובן מאליו שהיא תצטרך להגיע להסכמות כלשהן עם חמאס כדי להבטיח את התממשותו של הפרויקט. ישראל, שבהסכמתה אפשר יהיה לקדם את פיתוח השדה, מאותגרת לא פחות. שני השחקנים הפלסטינים בעייתיים מבחינתה, כל אחד בדרכו, ובעינה עומדת התהייה אם ממשלתה תצליח לגבש עמדה קונסטרוקטיבית.
בנסיבות הקיימות, ארצות הברית היא היחידה שמסוגלת, אם תשתכנע בנחיצות שדה הגז, לקדם את פיתוחו. מוטת ההשפעה של וושינגטון על השחקנים הרלוונטיים משמעותית מאוד. מעבר לזווית הפלסטינית, החשובה כשלעצמה, ראוי להביט על פיתוח השדה גם במשקפיים אזוריים. המתווה שניתן לקדם יכול לכלול את המרכיבים הבאים: חיבור פיתוחו של שדה הגז לשלב ב’ של התוכנית לייצובה של רצועת עזה ולשיקומה.
הדבר מוסיף זווית מדינית-אסטרטגית. קידום הפרויקט יכול לסייע במימון חלקי של השיקום, ולא פחות מכך יכול לסייע למשק האנרגיה הפלסטיני; חיבור השדה למצרים יסייע לקהיר, אנרגטית ומדינית, וישתלב למעשה בעסקת הגז הענקית שישראל אישרה עם מצרים; השינויים הדרמטיים באזור, בדגש על סוריה ולבנון, פותחים אפשרויות חדשות בתחום האנרגיה. צינור הגז הערבי, שנתיבו מתחיל במצרים, עובר בירדן ומגיע עד סוריה, יכול וצריך להיות חלק מחשיבה אזורית, והשדה הפלסטיני יכול להשתלב בה.
התרעות פיקוד העורף