החלטת הממשלה מיום ראשון השבוע היא שיחת היום אצל הפלסטינים. היא מסוג ההחלטות שאם חלילה תקרה התלקחות רבתי, יחזרו אליה כולם ויגידו כי הייתה השמן שהזין את המדורה.
לפי הערכות הפלסטינים, מדובר במקרה הטוב ב־60% מאדמות הגדה שאין לגביהן הוכחת טאבו. להלכה, החוק המוצע יחול רק בשטחי C, המצויים באחריות ביטחונית ואזרחית של ישראל, אבל מומחים פלסטינים חוששים כי הרשויות בישראל ימצאו את העילה להחילו גם על חלקים משטחי A, המצויים באחריות פלסטינית מלאה. הרשות לא נשאלה לעמדתה לפני שהתקבלה ההחלטה בירושלים, וזו ממילא לא הובאה בחשבון. כך גם המערכת המוניציפלית הפלסטינית.
בדרך למדינה האחת
אינתיפאדה שלישית ספק אם תפרוץ, אף שהתנאים לכך בשלים. החשש, גם שלהם, הוא מפני יוזמות מרחיקות לכת של יחידים. למשל חוליות קטנות שיפעלו לבצע פיגועים בקרב ישראלים ביהודה ושומרון או בערי ישראל, ואף יחידים שיושפעו מן הלחץ הכבד וייצאו לעשות מעשים.
רבים ברחוב הפלסטיני ויתרו מזמן על חלום שתי המדינות, והם תולים את תקוותם במדינה האחת מן הים לנהר. מדינה בשלטון יהודי תחילה, שלא תרווה נחת. או שהפלסטינים יהיו בה שווי זכויות, או שהיא תטיל משטר אפרטהייד, כפי ששח אחד מהם. במקרה הזה, הוא אמר, המלחמות יימשכו.
בתוך המציאות הזו, הולכים ומתמעטים גם החוטים הדקים של מגע בין ישראלים לפלסטינים. ניתוק מוחלט שורר בין הדרג המדיני בירושלים לרמאללה. את הקשר בין הצדדים מחזיקה מערכת הביטחון. שוק העבודה הצטמצם, והקשרים המסחריים מועטים.
עם הגב אל הקיר
אבל ברמאללה של היום, בניגוד לחמאס דאז, השלטון אינו זומם מלחמה, ובקושי מסוגל לכך גם אם ירצה. השלוחה של חמאס בגדה מסורסת לגמרי וקיימת בקושי, הודות לעשור ומחצה של שיתוף פעולה בין ישראל לרשות שהחריב את התשתיות שלה. הרחוב הפלסטיני ראה מה עלה בגורלה של אוכלוסיית עזה אחרי 7 באוקטובר. הוא נוכח בתגובה הישראלית החריפה, והיא משמשת עבורו בלם מפני כוונות זדון.
למרות כל זאת, העבר הוכיח כי כאשר היחיד הפלסטיני מצוי בגבו אל הקיר, זה מתכון להתלקחויות. מתישהו ההתפרצות תבוא. כלל נוסף אומר כי לסכסוך המדמם בינינו לבינם יש חוקים משלו, והמציאות איננה מתיישרת לפי כללים של היגיון.
התרעות פיקוד העורף