המדריך לנפגעי האקטיביזם, שמתמקד בתדלוק ה"אני" | דפנה נתניהו

וכך כותבת סוסת הקרבות הוותיקה לאחיה ואחיותיה האקטיביסטים: "יצאתם לדרך מכל מיני סיבות. כנראה שאחת מהן היא כמיהה למשמעות, חיפוש אחר הכוחות ויכולות ההנעה שלכם. הרצון שלכם לעשות משהו טוב, גדול מהחיים, לתת מעצמכם. לאפשר דרור למה שיש בכם, לצאת מהקווים ולגלות את נפלאות ההרפתקה".

אם כן, לפחות לחלק מן ה"אקטיביסטים" היציאה להשתולל ברחובות הייתה פחות למען מטרותיה המוצהרות המתחלפות תדיר, ויותר חיפוש אחר משהו שיעגן אותם מחוץ לעצמם. על הריק ואובדן הדרך שמשקפים הדברים, שוודאי שאינם חלים על כל "אנשי המחאה", אין צורך להרחיב. אבל על "הרצון... לעשות משהו טוב, גדול מהחיים" – דווקא כן.

כי אנשים שרוצים לעשות טוב וליצור שינוי אמיתי, מחפשים זאת בחיים, ולא באיזו אוטופיה גדולה מהחיים. עשיית טוב כזו מתמקדת בליקויים ובעוולות שיש לתקן, בהושטת עזרה אמיתית לאנשים הזקוקים לה, בין שלאורך זמן ובין שנקודתית, וכאלה יש בכל חברה ובמצבים אנושיים רבים.

הדבר הנוסף שהסב את תשומת ליבי מצוי בעצה התשיעית של המדריך, תחת הכותרת "איבדתי את הדרך". וכך כותבת ליף: "נסו להבין מה הלב מבקש ואיפה נמצא כרגע החלום שלכם" – שהוא כאמור גדול מהחיים. יהיו שיאמרו לי שליף כבר אינה בתמונה של המחאה. זה כנראה נכון, אבל החלומות ומשאלות הלב שהיא מתארת הם עדיין במרכזה, ודאי אצל רבים מן המפגינים, המוחים, הפוסלים והמדברים. הללו מדמיינים לעצמם את קיומה של מציאות חלומית שתתגשם אוטוטו, אם רק, אם רק, אם רק – ביבי והימין יושלכו למזבלה.

חיים במציאות מדומה

מציאות מדומיינת זו כוללת אמונה שהפלסטינים לא באמת רוצים להשמיד את המדינה ואת תושביה היהודים, ושאילו רק אנשי המחנה שלהם יהיו בשלטון ניתן יהיה "להסתדר" איתם; ושרצון טוב מצידנו יביא למיתונה של רוח ה"התנגדות" לנו מצד ערבים מיליטנטיים בארץ ומחוצה לה. ואז הללו יעדיפו חיים נוחים, וכן, גם משרות של שרים בממשלה שלא יהיה להם כדאי לוותר עליהן, על פני מלחמה בלתי פוסקת מולנו.

משאלת לב זו אינה רק יפה יותר מזו של הימין החשוך, היא גם הרבה יותר נוחה. במקום להתעקש לראות מדינות וארגוני טרור סביבנו המתכוננים לקיים את שבועתם להשמידנו, אפשר להמציא "מזרח תיכון חדש", ובמסגרתו לתת לארגון טרור רצחני אחיזה בלב ארץ ישראל ולספק לו כסף, נשק והכרה בינלאומית ולהקים לו מדינה. מציאות מדומה זו מולידה את הרעיון שהבעיות של ישראל נובעות מכך שיש בה יותר מדי יהודים שרוצים להישאר יהודים, ועל כן יש למהול אותם למשל בביילורוסים, ולחנך את הילדים לא על התנ"ך וההיסטוריה היהודית, אלא רק על AI ולימודי ליבה.

דמיונות השווא בדבר שלום שהוא ממש בפתח, גם מולידים את הרעיון של צבא קטן וחכם; ואז, אם רק נרצה מספיק, הכל יסתדר על מי מנוחות, ולא צריך לעמוד על המשמר, ואפשר ללמוד בתוכניות לימוד אמריקאיות מה באמת נכון לעמים מתורבתים ומשכילים כמונו, כיצד עלינו להתנהל וכיצד עלינו לחשוב; ויש למלא את השורות באנשים "משלנו" ולסלק הצידה כל מי שרק יודע לקלקל תמונה ורודה זו. כי אחרי ככלות הכל, החזית האמיתית היא המאבק הצודק והנכון, ברוח האקטיביזם המבורך, נגד הרוב היהודי הנבער וממשלתו הנוראה, שמסרבים – כבר שנים רבות - לראות את המציאות כפי שעליה להיות - זו ההולמת את רחשי הלב של החולמים הנאורים.

המדריך לנפגעי האקטיביזם.