יהודי בן 100 עמד על הבמה במרכז מורשת מנחם בגין בירושלים ונשא נאום קצר לכל מברכיו ומוקיריו. עוד שנתיים זכה לחיות, ואז הלך לעולמו, בשנת 2012. בנאומו בן דקות ספורות הוא דיבר בצורה צלולה ונוקבת על האיום הקיומי הנשקף לישראל, במיוחד מאיראן, וסיים באומרו כי ברגע האמת יידע העם היהודי להתלכד ולהגן על עצמאותו במולדתו ההיסטורית.
בכל שנות שלטונו הארוכות לא חדל בנימין נתניהו לחשוב על איראן ועל האיום הנשקף ממנה. מדינה אסלאמית, שנשלטת בידי משטר חשוך, פנאטי, חדור שנאה, ששם לו למטרה עיקרית את השמדת המדינה היהודית, אם באופן ישיר ואם באמצעות פרוקסים.
משטר האייתוללות הציב טבעת חנק סביב ישראל - חיזבאללה בצפון, חמאס בדרום, סוריה ממזרח לגולן. נתניהו הבן ידע שזוהי משימת חייו, מרגע שהוטל עליו להנהיג את המדינה: לחסל את ראש הנחש בטהרן ובאותה הזדמנות גם לסייע לעם האיראני להיחלץ ממלתעותיו.
אחרי האסון הנורא של 7 באוקטובר, שאירע במשמרת שלו, אחרי הדיפת האיומים מסוריה, מעזה ומדרום לבנון, הגיע תורה של איראן הרחוקה. ראש הממשלה ידע שיש לו תמיכה מידידתנו הגדולה, אבל בראש וראשונה ידע שיש לו על מי לסמוך. צבא הגנה לישראל.
המחדל ב-7 באוקטובר רק הגביר את המוטיבציה בהנהגה שלנו ובזרועות הביטחון. עם כלביא הכה במשך 12 ימים במוקדי הגרעין ברחבי איראן. בכך לא היה די. ברור היה שהמשטר באיראן לא יירתע. גדול האנטישמים בימינו, חמנאי, הוסיף לאיים, להתגרות, הן בארצות הברית והן בבעלת בריתה, ישראל.
וכך אנו מוצאים עצמנו השבוע במלחמת שאגת הארי, שכבר הנחילה הישגים כבירים. חמנאי וראשי צבאו חוסלו מיידית. ישראל ממשיכה לספוג טילים בליסטיים, מלקקת פצעיה, אבל שאגתה נמשכת. חזונו של פרופ' בנציון נתניהו המנוח מתגשם והולך. האיום הקיומי על עמנו ועל מדינתו מוסר והולך, גם אם המחיר שאנו משלמים בינתיים אינו פשוט.
שאגת הארי שבאה בהפתעה לאויבינו מזכירה את “מוקד". לפני 56 שנה ישראל פתחה לבדה במלחמה יזומה להסרת האיום דאז, שנשקף ממצרים, מסוריה ומירדן. במלחמת ששת הימים הקצרה והמהירה חיסל צה"ל את צבאות האויב והמם את מנהיגי המדינות הללו.
האיום הוסר, ולו לתקופה מוגבלת. 11 שנה קודם לכן יצאה ישראל למבצע קדש, הפעם לא לבדה, כי אם בתיאום עם בריטניה וצרפת, וכבשה את חצי האי סיני. לאחר שתי מלחמות אלה נכנסנו לאופוריה מדומה, שהמיטה את שני המחדלים הגדולים: מלחמת יום הכיפורים ומלחמת חרבות ברזל.
מנקודת מבט-על של היסטוריון, עקב פרופ' בנציון נתניהו אחר ההתרחשויות והסיכונים, התנהלות ההנהגה, יכולת האומה לעמוד מול הקמים עליה. הוא גם לא חסך ביקורתו. את הגיונו הטמיע בשלושת ילדיו, לוחמים מהוללים בסיירות הצה"ליות. לא ראיתי דמעה על פניו כשבנו בכורו, סא"ל יהונתן נתניהו ז"ל, שנפל במבצע חילוץ הישראלים באנטבה, הובא למנוחות.
עם כל הכאב העז שנצר בליבו, גאה היה בבנו הגיבור ששילם בחייו כדי להציל ישראלים מציפורני המחבלים הארורים. מי כמוהו ידע כי עם כמונו השואף לחיים לאומיים גם משלם במיטב בניו על הגנת קיומו ומולדתו.
לפיד מורשת הגבורה והאמונה הועבר לבנו השני, בנימין. ביבי, קראו לו בחיבה בבית, והשם הזה נישא כיום בכל רחבי תבל. ראש ממשלה שזוכה למטחי ביקורת מוצדקת בחלקה ולטינופים מצד חלקים בבני עמו, אינו נרתע משום לחץ, לא פנימי ולא חיצוני.
הוא יצא להגשים את משימת חייו, לקראתה לא חדל להיערך בכל 18 שנות כהונתו. תחת הנהגתו העם קם כלביא, והלביא שואג ולא ירפה, גם אם ייפצע, עד להשלמת המשימה, משימת כולנו, ואכן אנחנו בדרך הנכונה. ביטחון ישראל, הבטחת קיומה והמשך שגשוגה - הם מעל לכל.
התרעות פיקוד העורף