מכת הפתיחה הצליחה מעל המשוער. הביצועים בשתי היממות הראשונות היו כמעט מושלמים. חיל האוויר הוכיח, שוב, שאין כמוהו בעולם, וכך גם המודיעין המדויק וכל שאר הזרועות של צה"ל והמוסד שחשפו, בפעם השנייה תוך פחות משנה, את איראן במערומיה. אלא שכמו בטניס, מכת פתיחה טובה אינה ערובה לניצחון במערכה."שאגת הארי" עוד צעיר. צריך לקוות שיגיע למצוות.
בינתיים אין ערובה שזה יקרה. המשטר האיראני לא נפל עדיין, איראן מצליחה להמשיך לשגר עשרות טילים ביממה ולגרום נזק לא קטן בישראל ובמרחב. המשטר מוכה, חבול, נצור, מנותק - אבל מתפקד. זה לא נגמר עד שזה נגמר.
התקיפות אתמול היו רבות עוצמה אף יותר מאשר ביממה הראשונה והתמקדו במטרות שלטוניות של משמרות המהפכה והבסיג', במאמץ לפגוע כמה שיותר בכוחות שאמורים לדכא את ההתקוממות המיוחלת שתביא להפלת המשטר. על פי ההערכה נהרגו אתמול מאות, ואולי יותר, אנשי בסיג' ומשמרות מהפכה, נפגעו והושמדו בסיסים, מפקדות, מערכות פיקוד ושליטה ועוד.
הארמדה האמריקאית שרוכזה כאן בשבועות האחרונים נותנת עבודה אדירה מאז פתיחת המבצע, אבל אין לה חתימה תקשורתית בולטת. האמריקאים מצטנעים, משחררים את המידע במשורה, כמעט לא מפיצים סרטונים, מדווחים בקורקטיות וביבושת על ההפצצות העוצמתיות של מפציצי ה־B2, וכל זה כדי לא ליצור תחושה של מלחמה אצלם בבית.
הסיבה: האמריקאי הממוצע לא מרגיש שהמתקפה על איראן היא "מלחמה על הבית". זו אולי מלחמה על הבית של ישראל. טראמפ לא רוצה להיראות כמי שרותם את אמריקה למלחמות של ישראל. בבייס שלו יש לא מעטים שמפמפמים את זה. נכון לעכשיו, הוא לא סופר אותם. נכון למחר, או מחרתיים? אין לדעת. צריך להתפלל שלא תקרה תקלה לא צפויה, כזו שתקומם את הציבור האמריקאי או תיצור לחץ בינלאומי. צריך לקוות שהסבלנות הקצרה של הנשיא תהיה הפעם ארוכה קצת יותר. יש עוד מה לעשות באיראן, וכדאי מאוד שננצל את ההזדמנות החד פעמית שנקרתה לנו כדי לעשות את זה.
התרעות פיקוד העורף