אילו זה היה משחק פוקר רב-משתתפים, ולא מלחמה רב-זירתית, אפשר היה להגיד שלשני שחקנים (שהם בעצם אחד) יש "יד חמה".
אין כאן מספיק מקום כדי לפרט את עליונות המודיעין, החימושים, הטייסים והטייסות, המערכת הצבאית כולה, כולל התעשייה הצבאית, הסייבר, ההובלה האבסולוטית של ישראל בכל מה שקשור לאיכות כוח האדם, ליצירתיות, למחשבה מחוץ לקופסה, לתוצרת הטכנולוגית ולמצוינות הכללית. כל אלה, תוצריה של דמוקרטיה ושל, צריך לומר גם את זה, הגניוס היהודי.
אותו כנ"ל בדיוק בעניין ההונאה והרמייה ששחקן פוקר מצליח חייב להפעיל כדי להכריע את שאר המשתתפים. זה לא רק שהצלחנו, יחד עם האמריקאים, במבצע הונאה מתוחכם ומשיכה סבלנית של האויב לכל המלכודות שנטמנו לו.
יש כאן עוד אלמנט: הטעויות הגסות (אך מאוד משמחות) שהאויבים עשו. הניסיון לבלף, לשחק עם קלפים שאין להם, להמר על כל הקופה ולהפסיד אותה. איראן שגתה קשות פעם אחר פעם, לא קראה את המפה ולא הבינה את מצבה האמיתי. חמנאי עשה את אותה השגיאה שעשה נסראללה ואחריו עושה גם נעים קאסם. הם עוד לא הפנימו שהעולם הישן שהכירו, העולם שבו ישראל מצטנפת בפינתה, מורתעת ונרעדת, איננו עוד. העולם הזה הלך לעולמו בדם, אש ותמרות עשן ב-7 באוקטובר, יחד עם 1,200 נרצחים.
גם אמריקה השתנתה. לא עוד ממשלים זהירים, פרגמטיים, שפועלים על פי הכללים, האיזונים והבלמים. לנשיא ארצות הברית של אמריקה אין מחויבות לכלום. לפעמים זה רע. במקרה שלנו זה טוב. אולי אפילו מצוין.
ההערכה היא כי בין 1,000 ל-3,000 אנשי בסיג' ומשמרות מהפכה כבר חוסלו, תשתיות רבות של שני הארגונים הללו נפגעו והושמדו, מערכת הפיקוד והשליטה נפגעה והכאוס בטהרן ובנותיה משתולל במלוא עוזו. "ואנחנו רק התחלנו", אמר אתמול אחד מבכירי המערכת הישראלית, "הם עוד לא ראו כלום".
השאלה היא מה יקרה כשיחלפו עוד כמה ימים, כשהתקלות הבלתי צפויות יתרחשו וכשהלחץ על טראמפ יגבר מכיוונים שונים. זו הסיבה שצריך להמשיך עכשיו בכל הכוח, לנצל את המומנטום, את היתרון היחסי ואת הנסיבות והקלפים שהסתדרו לטובתנו, כדי לנסות לסיים את האירוע הזה בתוצאה המיטבית ביותר: הפלת משטר העריצות האיראני, ששם לעצמו מטרה להשמיד את מדינת ישראל. כן, דווקא בפורים.
התרעות פיקוד העורף