מאז "האביב הערבי", קריסת מדינות במזרח התיכון, עליית דעאש והעמקת המעורבות האיראנית באזור – העולם נכנס לעידן של רדיקליזציה מצטלבת. זרמים אסלאמיסטיים קיצוניים, סוניים ושיעיים, מבקשים לעצב מחדש את המרחב האזורי והעולמי מתוך תפיסה דתית- פוליטית טוטאלית. במקביל, במערב התעצמו קצוות אידיאולוגיים המערערים על יסודות הסדר הליברלי, הלאומי והקפיטליסטי.
אין מדובר בברית ערכית בין רדיקלים ממחנות שונים - אלא בחפיפה טקטית סביב מטרה משותפת: ערעור הסדר הקיים. כאשר השיח הקיצוני מנרמל דה-לגיטימציה של מדינות, גבולות וזהויות לאומיות – הוא יוצר מרחב שבו אלימות פוליטית נתפסת ככלי לגיטימי.
7 באוקטובר: זרז ולא רק אירוע
המלחמה שפרצה ב־7 באוקטובר הייתה תולדה של אידיאולוגיה איסלאמיסטית רדיקלית ושל דינמיקה אזורית עמוקה. אך היא גם פעלה כזרז גלובלי: הרחובות באירופה, הקמפוסים בארה״ב והרשתות החברתיות הפכו לשדה קרב תודעתי. העימות חידד את הקיטוב: מי רואה במדינת לאום מערבית ישות לגיטימית ומי רואה בה “פרויקט קולוניאלי” שיש לפרקו. בכך הפך הסכסוך הישראלי-ערבי ממוקד אזורי לסמל עולמי.
ישראל: מוקד הקצנה - ומוקד בלימה
ישראל יושבת בלב המזרח התיכון - לא כמדינה מערבית מחוץ לאזור, אלא כישות ריבונית בלב מרחב רווי אידיאולוגיות רדיקליות. עצם קיומה כמדינת לאום יהודית ודמוקרטית משמש בעיני גורמים קיצוניים סמל שיש לערערו. הסכסוך הישראלי-ערבי הפך בעשורים האחרונים למוקד גיוס אידיאולוגי: הוא מאפשר לארגונים רדיקליים למסגר את מאבקם כמאבק "אוניברסלי".
אך במקביל, ישראל היא גם גורם מייצב. היא מדינה בעלת מוסדות מתפקדים, כלכלה חזקה, צבא סדיר ומערכת בריתות ברורה. גם אם המבנה הפוליטי הפנימי שלה מעורר מחלוקות - היא פועלת במסגרת דמוקרטית מובהקת. במרחב שבו מדינות קרסו או הפכו לתיאוקרטיות מהפכניות, ישראל מייצגת מודל אחר: מדינת לאום מערבית בלב אזור רדיקלי.
מוצב קדמי - אך לא לבד
התפיסה של ישראל כ"מוצב קדמי של המערב" אינה רק סיסמה רטורית. היא בת הברית האסטרטגית הקרובה ביותר של ארצות הברית במזרח התיכון. בעימות הנוכחי, הנוכחות האמריקאית - צבאית, מדינית ותודעתית - קשורה ישירות לישראל.
מדינות ערביות מסוימות שותפות לאינטרסים אזוריים משותפים, אך הן אינן בהכרח בנות ברית אסטרטגיות יציבות במובן המערבי. חלקן פועלות מתוך איזון בין וושינגטון לטהראן, אחרות מתמרנות בין אינטרסים פנימיים ללחצים אזוריים. במציאות זו, ישראל היא השחקן היחיד באזור שמחויבותו לציר המערבי אינה מוטלת בספק.
מוקד שמדליק - ומוקד שמרגיע
הפרדוקס הוא שישראל משמשת גם מוקד להקצנה וגם גורם שמכריח את הקיצון להיחשף. כאשר ארגונים רדיקליים פועלים נגדה בגלוי, הם נאלצים להוציא לפועל את האידיאולוגיה שלהם – ובכך לעיתים לחשוף את אופייה האלים והטוטאלי. חשיפה זו יכולה לגרום למדינות ולציבורים בעולם להבין את טיבה של הרדיקליזציה ולפעול לבלימתה.
במובן זה, ישראל אינה רק יעד, היא גם מראה. היא מציבה בפני העולם שאלה: האם אתם מוכנים לנרמל אידיאולוגיה שמצדיקה השמדת מדינה שלמה - או שתציבו גבול ברור?
העשור הקרוב: בין בלימה להסלמה
מה צפוי בעשור הקרוב?ההעמקת המאבק האזורי - עימות מתמשך בין ציר איראן לבעלות בריתה לבין ישראל ושותפיה. לא בהכרח מלחמה כוללת, אלא רצף עימותים בעצימות משתנה.
קיטוב פנימי במערב - ויכוח חריף על גבולות חופש הביטוי, הגירה וזהות לאומית. תגובת נגד שמרנית - עלייה של תנועות לאומיות המבקשות להחזיר גבולות ברורים. חיפוש אחר מרכז יציב - אם הציבור יתעייף מקיטוב מתמיד, ייתכן חיזוק של הנהגות פרגמטיות.
איך מונעים השתלטות קיצונית? הלקח ההיסטורי ברור: קיצוניות משגשגת כאשר המרכז מתפרק. לכן, המענה אינו רק ביטחוני. חיזוק מוסדות דמוקרטיים ושלטון חוק. מדיניות הגירה ואינטגרציה מאוזנת. בידול ברור בין דת לגיטימית לבין אידיאולוגיה אלימה. שיתופי פעולה מודיעיניים גלובליים. הצבת קווים אדומים מוסריים ברורים. במזרח התיכון, המשמעות היא בניית קואליציות יציבות ולא רק תגובות נקודתיות.
סוף שהוא פתח דבר: ישראל בלב המערכה על הסדר העולמי
המאבק הנוכחי אינו רק על גבול כזה או אחר - אלא על עצם הלגיטימיות של מדינת לאום דמוקרטית בלב אזור רווי אידיאולוגיות מהפכניות. ישראל, על מורכבותה הפנימית, היא חלק בלתי נפרד מהמאבק הזה.
היא אינה מושלמת, ואינה חפה מטעויות - אך היא מייצגת מודל של יציבות מוסדית וברית אסטרטגית ברורה עם המערב. במציאות שבה על מדינות ערביות לא תמיד ניתן לסמוך כשותפות קבועות, ישראל היא העוגן האסטרטגי המרכזי של ארה"ב באזור.
העשור הקרוב יכריע אם הרדיקליזציה תהפוך לנורמה - או שתיעצר בידי קואליציה של מדינות ומוסדות הבוחרים ביציבות, זהות לאומית מתונה ושלטון חוק. במאבק הזה, ישראל אינה רק זירה. היא אחד הצירים שעליהם יוכרע עתידו של המזרח התיכון - ואולי גם של הסדר המערבי כולו.
התרעות פיקוד העורף