הבעיה הפלסטינית לא תיפתר רק בכוח
הבעיה הפלסטינית היא שגרמה לערעור המוחלט של מעמדה הבינלאומי של ישראל. למרבה הצער, קיים חשש ממשי שמצב זה יעמוד בעינו גם אם נגיע לפתרון הבעיה האיראנית.
המחיר הנלווה הוא החורבן המוחלט של מעמדנו הבינלאומי, הפגיעה בקהילות היהודיות בעולם והפריחה המחודשת של האנטישמיות. במסגרת זו ניתן גם לכלול את ההליכים נגד ישראל בבתי הדין הבינלאומיים, ובהם צווי המעצר השערורייתיים נגד בנימין נתניהו ויואב גלנט.
מבחינת הפלסטינים ניתן לומר שהם ספגו במלחמה זו אבידות כבדות ביותר, רצועת עזה נהרסה ותנאי החיים של אוכלוסייתה הידרדרו לתחתית. אולם הם זכו בהישג אסטרטגי במישור הבינלאומי. ההכרה בזכותם למדינה הפכה למציאות שהתחזקה, ועל כך מבוססים צווי המעצר נגד נתניהו וגלנט. הטענה, מופרכת ככל שתהיה, היא שהרשות הפלסטינית חתמה על אמנת רומא, שמכוחה פועל בית הדין הפלילי הבינלאומי. מכאן שפעולות ישראל בעזה מבוצעות בשטחה של מדינת פלסטין, החתומה על האמנה. בדרך זו רכש בית הדין הפלילי הבינלאומי סמכות על פעולות ישראל ברצועה.
המדיניות של נתניהו קרסה
כל זה קרס במלחמה הממושכת בעזה. הבעיה הפלסטינית, שהיא למעשה בעיה מרכזית של ישראל, ניצבת בפנינו במלוא עוצמתה. נדמה כאילו טחו עיניה של ממשלת ישראל מלהבחין שלנגד עינינו עומד לקום ברצועת עזה שלטון שיהיה קשור לרשות הפלסטינית, ויהיה לגיטימי בעיני כל העולם. חמאס יתפרק, כנראה רק באופן חלקי, מנשקו.
ישראל תזעק ותצעק, אך כדאי לזכור שישראל עצמה לא הצליחה לפרק את האוכלוסייה הערבית בתוכה משלל הנשקים שבידה, שלא לדבר על נשק המוחזק באופן חוקי, ובחלקו גם בלתי חוקי, בחלקים אחרים באוכלוסייה. האומנם בעזה יהיה אחרת?
עזה עשויה לזכות בנמל ואולי גם בשדה תעופה. יש סיכוי לא מבוטל שמרבית ממשלות העולם יכירו בממשלת עזה, שאולי אפילו תוכל להצטרף לאו"ם (ספק אם האמריקאים יתמידו בווטו שלהם בעניין זה, בוודאי אחרי תקופת טראמפ). בנסיבות אלה אין להניח שישראל תוכל להמשיך במצור הימי והאווירי. במקרה הטוב ניתן יהיה להשיג פיקוח על סחורה הנכנסת לרצועה במגמה למנוע הברחת נשק.
במאמר מוסגר אציין שמצב של שלום עם רצועת עזה יביא לישראל תועלת אדירה. ניתן יהיה להביא סחורות לישראל דרך נמל עזה, שיתחרה בנמלי ישראל וביבוא לישראל (זו גם תהווה תרומה משמעותית להורדת יוקר המחיה, שתהיה מועילה והגונה הרבה יותר מהגדלת הפטור ממע"מ על הזמנות באינטרנט).
זו לא רק בעיה פלסטינית. זו בעיה ישראלית
יתר על כן, ישראל שולטת על מיליוני פלסטינים חסרי זכויות. זו לא רק בעיה פלסטינית. זו בעיה ישראלית, והשאלה היא כמה זמן ניתן יהיה לקיים את הדמוקרטיה בישראל, שעה שהיא אינה מתקיימת ביהודה ושומרון. חשוב להזכיר כי לאחר מלחמת ששת הימים סיפחה ישראל את ירושלים המזרחית, אך העניקה זכות תושבות לפלסטינים באזור שסופח (חלקם זכו מאז באזרחות ישראלית). כך נהגנו גם ברמת הגולן. מה שנעשה כיום בשטחים הוא ניסיון סיפוח, ללא מתן זכויות לתושבים, שנותרו ללא הגנה מפני הטרור המופעל כלפיהם.
מתברר גם שמרבית מדינות העולם וחלקים לא מבוטלים בציבור האמריקאי וביהדות ארה"ב, השתכנעו שהפלסטינים זכאים להגדרה עצמית, וכי בסכסוך הישראלי־פלסטיני ישראל היא הצד הרע. ברור גם שהסיפוח הזוחל של שטחים ביהודה ושומרון, הטרור היהודי בשטחים אלה נגד פלסטינים חסרי זכויות, והצהרות הנשמעות מפי חברי ממשלה וחברי קואליציה, מחזקים את התחושה האנטי־ישראלית ומשכיחים את האחריות המרכזית שיש לפלסטינים למצבם.
מה יקרה אחרי טראמפ?
לישראל אינטרס ממדרגה ראשונה לשקם את מעמדה הבינלאומי, להגיע להסדרי שלום עם סעודיה ועם מדינות מוסלמיות נוספות, ולהבטיח את קיום הדמוקרטיה בתוכה. התנאי היסודי לכך הוא שינוי היחס לפלסטינים בגדה וצעדים ממשיים לפתרון הבעיה הפלסטינית, שהפכה לבעיה מרכזית של מדינת ישראל. המלחמה נגד איראן לא תעלים את הבעיה הפלסטינית, שתחזור במלוא העוצמה, בסיום מלחמת איראן.
הסדר איתם איננו קל נוכח מוראות המלחמה בעזה שעדיין לא הסתיימה, ובכל זאת כדאי להיזכר שמנחם בגין חתם בשעתו על התחייבות לאוטונומיה לפלסטינים, ואולי הגיע הזמן לפחות לצעד ראשון זה.
התרעות פיקוד העורף