ההצטרפות של טראמפ לבלוק המוסרי שעד היום ישראל היתה השחקן היחיד בשורותיו היא אירוע דרמטי. זה המהפך הגדול, אפרופו חג הפורים, חג ההיפוכים, שעברנו ואי אפשר לקרוא את המציאות הנוכחית של מלחמת שאגת הארי אך ורק באמצעות הטכניקה הכמותית הידועה של ספירת הישגים, הטבעות, חיסולים, יירוטים והפלות, אלא מתחייבת הפנמה של משמעות האירועים בהיבט האיכותני.
מאז ה-28 פברואר כאשר נפתחה המלחמה, אנחנו במציאות שונה שבה בתוך מלחמת העולם השלישית, והבלתי מוכרזת, שמשתוללת ברחבי הגלובוס בין שני כוחות/צירים: האחד, ציר המורכב משיתוף פעולה בין הפרוגרס המערב אירופי, הבדלנים האנטישמיים של אמריקה וכוחות הרצח האזוריים והגלובליים החל מאיראן, עבור בחמאס וחיזבאללה ועד לרוסיה; השני, ציר כוחות הצדק והמוסר שאותו הובילה בבלעדיות וגם בבידוד מזהיר ישראל.
בתווך שבין אלה התנדנד ציר נוסף, תועלתני, ריאליסטי, מטריאליסטי שהוגדר על ידי ארה"ב של טראמפ. זהו ציר שחתר להנדס את המציאות העולמית על בסיס רעיון של עסקאות מבוססות הגדרות של ריאל פוליטיק ושל העדפת הכלכלה על פני אידיאולוגיה. ישראל של טרום ה 7 אוקטובר הייתה נציגה מובהקת בתוך הציר הזה והנדסה במשך למעלה מעשור את האסטרטגיה המדינית והאזורית שלה על בסיס הרעיון כי כלכלה תאפשר לשלוט ביצרים אידיאולוגיים. היא אף התפתתה להאמין כי דרך האלמנט הכלכלי ניתן להגיע למציאות הדומה לקץ ההיסטוריה, כלומר דיכוי מוחלט של קונפליקטים רעיוניים. ה-7 אוקטובר הקריס את הנחות היסוד הללו מבחינתה של ישראל ונרשמה התפכחות.
התפנית הזו הביאה את טראמפ לעשות את הדרך מהציר התועלתני אל הציר המוסרי של ישראל. טראמפ עשה את מעשה לינקולן ערב מלחמת האזרחים האמריקנית ואת מעשה רוזוולט כאשר הצטרף לצ'רצ'יל הבריטי במאבק נגד הרוע הנאצי. באופן זה, מתייצב כעת הציר המוסרי [המגלם את מחנה הטוב] על שני עמודי תווך: ישראלי ואמריקני.
ישראל נחלצה מתוך הבידוד שלה ועתה התווסף אליה כוח שמסוגל, בגלל אופיו המעצמתי, לנהל את המלחמה הזו באופן שייתכן בהחלט שיוביל לסדר עולמי חדש. בכך, ממלאת ישראל כייצוג של העם והתרבות היהודית את ייעודה במיגור האלילות ובהבאת הקדמה במשמעות המוסרית הכלל עולמית. אמנם, ישראל הופכת כרגע לשותף ותצטופף בחסות הגורם האמריקני החזק יותר, המעצמתי יותר, המצויד יותר, אבל תפקידה היה לסמן את הקו. לפתוח את הציר. להגדיר את התכלית הגבוהה של המערכה.
ועדיין, מחוץ לבלוק המוסרי שמובילות אותו ישראל החזקה ואמריקה המעצמה נמצאים עדיין כוחות שמבקשים לאתגר את הרעיון שבשמו הם פועלים ומעבר לכך עומדת וניצבת המשימה שאפיינה גם את ארה"ב של רוזוולט לסיים את המלחמה העולמית לא עם הסדרה חלקית ותוצאה מגומגמת, אלא עם ניצחון ברור שמשמעו כניעת הרוע בפני הטוב. זו התכלית שעדיין לא הושגה במלחמה הזו מול חמאס, חיזבאללה, החות'ים גם משום שכאמור ישראל פעלה בסוג של בידוד יחסי שמשמעותו הטלת רסנים ומגבלות פעולה עליה. עתה, ישנה הזדמנות להכרעה במאבק האולטימטיבי הזה כאשר איראן היא אבן הפינה בהגדרת תנאי המערכת העולמית החדשה ולכן מחויבת בהכנעה.
המהלך הזה ייקח עוד זמן ויידרש איפוק ואורך רוח. אבל הדרך לכך נראית סלולה יותר עם טרמינולוגיה אמריקנית חדשה שמדברת במושגי טוב ורע ועם רעיון אופרטיבי שמתרגם את השפה החדשה למעשה של הפלת משטר הרשע בטהראן. זה המהלך שיאפשר בעוד כחודש (?) להתחיל להפיל את אבני הדומינו האחרות שקיבלו השראה, כסף, תמיכה, גיבוי ולגיטימציה מאיראן.
איראן, בהנחה ותהיה הכרעה, תהפוך לאבן היסוד בקילוף שלבי ומדורג של רכיבי הבלוק הרצחני החל בחמאס, דרך חיזבאללה ועבור בקטר ובתורכיה. זו ההבטחה הגדולה שנמצאת ביסוד האירוע שבתוכו אנחנו נמצאים ולכן בהחלט אלו הם ימים היסטוריים גם אם קשה מאד להתייחס אליהם ככאלה מבעד לעודף הפרשנים, ריצודי המסכים ובעיקר גודש האירועים שמייצרים כולם מסך ערפל המסתיר את התמונה האמיתית ואתה את קרני השמש.
התרעות פיקוד העורף