כשהגיעה הבשורה הקשה על הירצחו של החקלאי עופר (פושקו) מוסקוביץ, מנהל גידולי האבוקדו בקיבוץ משגב עם מירי נ"ט ישיר בקו אפס, נפל דבר. התמונה המזעזעת הזו, של חקלאי שיצא לעבד את אדמתו וקיפח את חייו תחת אש ישירה ללא מרחב מוגן לרפואה, היא תמצית הסיפור כולו. זהו הסיפור על הפער הבלתי נתפס בין הדיונים הממוזגים בירושלים לבין המוות בטווח של אפס שניות.
הטרגדיה הנוראית שפקדה רק אתמול את העיר ערד היא עדות נוספת וכואבת לכך שההזנחה בפריפריה היא לא תקלה נקודתית אלא מדיניות של שנים. בערד ראינו מציאות שבה בהיעדר מקלטים נגישים ומיגון בסיסי, האזרח נותר חשוף לחלוטין. עבור תושבי הצפון והדרום גם יחד, זמן התרעה הוא מושג תיאורטי בלבד. המציאות שלנו היא רגע הפיצוץ, ללא שהות לרוץ למקלט ציבורי בקצה הרחוב, ולעיתים ללא יכולת אפילו להגיע לצד השני של הבית.
ביום ראשון האחרון, החמישה עשר במרץ, הנחתי על שולחנם של ראש הממשלה ושר הביטחון מכתב דחוף. לא הייתה זו פנייה שגרתית לבקשת תקציב, אלא קריאת השכמה מוסרית ליישום מיידי של החלטת הממשלה 302ב. החלטה זו, שהתקבלה בחגיגיות עוד בשנת 2018 תחת הבטחה מפורשת של ראש הממשלה למגן את כל קו העימות, הפכה עם השנים לאות מתה במסדרונות הבירוקרטיה. שמונה שנים חלפו, ואנחנו מגלים שוב שהבטחות לחוד ומציאות לחוד.
דוח מבקר המדינה האחרון חושף תמונה שהיא תעודת עניות למדינה. על פי הדוח, למעלה משלושה מיליון אזרחים, שהם כשליש מאוכלוסיית ישראל, חיים ללא מיגון תקני. במערכת החינוך המצב זועק לשמיים. כארבע מאות שישים ושישה אלף תלמידים לומדים במבנים שהם למעשה מלכודות מוות. ביישובי קו העימות המצב חמור שבעתיים. בטווח של עד תשעה קילומטרים מהגבול, אלפי תושבים חשופים לחלוטין. איך הגענו למצב שבו מתוך שניים וחצי מיליארד השקלים שנדרשו לתוכנית מגן הצפון, הוקצו בפועל רק 500 מיליון? מדובר בעשרים ואחד אחוזים בלבד מהתקציב הנדרש להצלת חיים.
בזמן שפקידי הממשלה מתפלפלים על מיפוי צרכים, תושבים ביישובים כמו חניתה ושלומי או פסוטה, שתולה, ראש הנקרה וקרית שמונה מוצאים עצמם ללא פתרון מיגון בסיסי. הניסיון לגלגל את האחריות בין משרדי הממשלה לרשויות המקומיות חייב להיפסק. אנחנו ראשי הרשויות נמצאים בשטח ורואים את הבתים שבהם אין חדר מוגן, את מוסדות החינוך החשופים ואת העיניים המודאגות של ההורים שתוהים מדוע ילדיהם בפריפריה שווים פחות. וינסטון צ'רצ'יל אמר פעם כי " המחיר של גדולה הוא אחריות ". הגיעה השעה שממשלת ישראל תבין שגדולה אינה נמדדת בנאומים חוצבי להבות אלא ביכולת לקחת אחריות על ביטחונם האישי של אזרחיה.
במכתבי הצבתי דרישות שאינן נתונות למשא ומתן. דרשתי מיגון מלא לכל בית עד תשעה קילומטרים מהגבול, האצה אגרסיבית של בניית ממ"דים בטווח של אפס עד חמישה קילומטרים, והעברת תקציבים ישירים לרשויות להשלמת פערי מיגון במוסדות ציבור ובריאות. מנהיגות נבחנת ברגעי משבר, והמשבר כאן במלוא עוצמתו. כבר הזהרתי בעבר והמון פעמים, כי אם לא יתבצע שינוי דרמטי, האחריות לתוצאות הקשות תהיה על כתפי מקבלי ההחלטות בלבד. מדינת ישראל לא יכולה להרשות לעצמה להמר על חייהם של תושבי קו העימות והפריפריה. אנחנו לא מבקשים טובות, אנחנו דורשים את הזכות הבסיסית ביותר שהיא לחיות בביטחון בביתנו.
אדוני ראש הממשלה, אדוני שר הביטחון, האחריות היא עליכם. אל תמתינו לוועדת החקירה הבאה כדי להסביר מדוע לא פעלתם כשעוד היה ניתן. יישמו את תוכנית המיגון עכשיו, לפני שהשעון של אפס שניות יתאפס שוב על חיים נוספים.
התרעות פיקוד העורף