מקלטים ציבוריים ביישובים הסמוכים לקו הגבול, שהתושבים נדרשים לשהות בהם שהייה ממושכת, נחשבים כשירים מבחינת פיקוד העורף על אף שאין בהם תנאים נדרשים כמו מים זורמים וגיבוי חשמלי. התמונה אינה טובה יותר במרחב העירוני שבמרכז המדינה.
אנחנו צופים מדי יום ומדי לילה בנהירה המסודרת והממושמעת של אזרחים רבים אל חניונים תת־קרקעיים שהפכו למקלטים ציבוריים, אבל מה עשו השלטונות כדי להבטיח שהייה נוחה וממושכת במקלטים אלה, אם וכאשר יהיה צורך בכך?
כבר הזהירו בעבר כי רבים מהמקלטים בבנייני המגורים המשותפים ברחבי הארץ צרים מלהכיל את כל דיירי הבניין וברובם אין שירותים. לא אחת הם גם מוזנחים, בעיקר בשל בעיות כלכליות של הדיירים וסכסוכי שכנים. לנוכח זאת היה צריך להיות ברור לפיקוד העורף ולרשויות המקומיות כי בשעת חירום לא יוכלו מקלטים אלה לשמש את הדיירים, מה שחייב היערכות מיוחדת למציאות זו.
הדבר מזכיר את המלצות ועדת ההיגוי הממשלתית משנת 2003 להיערכות לטיפול במצב של רעידת אדמה. האם נעשה משהו בעניין לנוכח הסיכונים הצפויים? הציבור ישמח לדעת.
הגנת העורף אינה סוגיה משנית, אלא רכיב יסוד בביטחון הלאומי. כל עוד היא לא תזכה לעדיפות התואמת את חשיבותה, ימשיכו אזרחי ישראל לשאת במחיר של היערכות חסרה, מחיר שעלול להיות כבד מאוד.
התרעות פיקוד העורף