החלטת לבנון לבקש מהשגריר האיראני לעזוב את המדינה באופן מיידי אינה עוד צעד דיפלומטי שגרתי אלא הצהרה אסטרטגית. זו בחירה מודעת בדרך חדשה: דרך של שינוי, של ריבונות, ושל ניתוק מהתערבותה ההרסנית של איראן בענייניה הפנימיים של לבנון.
כעת מתבררת גם חומרת התגובה האיראנית: צה"ל אישר כי טיל בליסטי ששוגר מאיראן, במקביל לשיגורים לעבר ישראל, נפל בביירות. אם היה צורך בהוכחה נוספת לאופי היחסים שטהראן מבקשת לכפות על לבנון הרי שהיא ניתנה באופן הברור ביותר. לא מדובר רק בהתערבות פוליטית או השפעה עקיפה, אלא בנכונות להפעיל כוח צבאי ישיר בלב בירת לבנון. זהו מסר חד: בעיני המשטר האיראני, ריבונות לבנונית היא מושג ריק מתוכן.
במשך שנים ארוכות הפכה לבנון לזירת השפעה איראנית עמוקה, שבאה לידי ביטוי בשליטה פוליטית, ביטחונית וכלכלית. המחיר ששילם העם הלבנוני היה כבד: שחיקה בריבונות, פגיעה ביציבות והעמקת המשבר הכלכלי. כעת, נראה כי בביירות מתחיל להתגבש רצון אחר והוא להחזיר את לבנון לידי אזרחיה, גם במחיר עימות עם טהראן.
בתוך כך, מסתמנים גם סימני שינוי מדיניים. לפי דיווחים, נשיא לבנון בוחן אפשרות של שיחות ישירות עם ישראל לצורך הסדרה. עצם העלאת אפשרות כזו, שבעבר הייתה כמעט טאבו פוליטי, מעידה עד כמה עמוק השינוי בתפיסת האינטרסים הלבנונית. היא משקפת הבנה הולכת וגוברת כי יציבות ושגשוג לא יושגו באמצעות תלות באיראן אלא דרך פתיחות, דיאלוג והשתלבות אזורית.
התהליכים הללו אינם מנותקים זה מזה. עמי האזור מתפכחים ומבינים יותר ויותר את המחיר של ההתערבות האיראנית: החל מהעמקת סכסוכים פנימיים ועד לערעור היציבות האזורית. שיגור הטיל לביירות אינו רק אירוע ביטחוני חריג. הוא סמל להתנהלות שמדינות האזור מבקשות לשים לה סוף.
לכן, הצעד הלבנוני צריך לשמש דוגמה. הגיע הזמן שמדינות נוספות בעולם ילכו בעקבותיו ויבחנו מחדש את יחסיהן עם המשטר האיראני. גירוש שגרירים אינו רק אקט סמלי; הוא מסר ברור: המשטר בטהראן אינו מייצג את עמו, ואינו שותף לגיטימי בזירה הבינלאומית.
המהלך בלבנון הוא רק תחילתו של תהליך. התגובה האיראנית החריגה והנכונות הלבנונית לבחון נתיבים מדיניים חדשים ממחישות כי המזרח התיכון ניצב בצומת דרכים בין המשך כפיפות לאלימות ולכפייה, לבין מעבר לעידן חדש של ריבונות, שותפות ותקווה.
התרעות פיקוד העורף