כבר יש מי שאומר שחוק עונש מוות למחבלים לא יביא להוצאה להורג אפילו של מחבל אחד. צריך לעשות אבחנה בין שני חלקי החוק: החוק שמתקן את המצב ביהודה ושומרון קובע עונש מוות כעונש חובה - למעט במקרים מיוחדים. בתוך תחומי הקו הירוק, ישנו שיקול דעת חופשי לבית המשפט - ונראה שאכן לא יוטל עונש מוות על ידי בתי המשפט הישראליים, אלא שאם הדבר אכן יתממש זה יהיה רק על ידי בתי הדין הצבאיים ביו"ש.
ישנה גישה בקהיליה המשפטית שסוברת שצריך להסתכל על איך הרשויות יפרשו את החוק כאשר מחוקקים אותו, מכיוון שאם הרשויות יתנגדו לחוק הרי שהוא לא ימומש. מבחינה מעשית, יכול להיות שהדבר נכון - אבל אני חולק על הגישה הזאת בכל תוקף.
השאלה היחידה שצריכה לעמוד לנגד עיני נבחרי הציבור בעת חקיקת חוקים היא השאלה האם החוקים טובים. זהו תפקידם. מאוחר יותר, תפקיד בתי המשפט הוא לממש את אותם חוקים. החשש שמא בתי המשפט או רשויות התביעה יפעלו בניגוד לחוק וירוקנו אותו מתוכן אינו יכול להוביל הליך חקיקה, כיוון שבמצב כזה, השאלה האם חוקים יעברו לא תהיה תלויה בשאלה האם הם טובים ונכונים ומקובלים על הציבור הישראלי - אלא האם הם עומדים בסטנדרטים של בית המשפט ורשויות התביעה.
תפקידו של המחוקק הוא לחוקק. תפקידה של הרשות המבצעת הוא להוציא לפועל את החוקים באופן מלא ולפי כוונת המחוקק. תפקידו של בית המשפט לעשות משפט בכפוף לחוקים שהתווה המחוקק באופן מלא, כיוון שהמחוקק הוא הריבון - נציג העם.
השאלה האם חוק עונש מוות למחבלים הוא חוק טוב, היא שאלה אינדיבידואלית. לפי סקרים, מעל שני שליש בציבור הישראלי תומכים בחוק - למרות החשש שבפועל הוא לא ימומש. אבל כאמור, המחוקק צריך לפעול בהתאם למצפן הציבורי אותו הוא מייצג, ולא בהתאם לגחמות של שופטים.
המסקנה הזאת אינה נכונה לחוק עונש מוות למחבלים בפני עצמו. היא נכונה לכל חקיקה וחקיקה. נבחרי הציבור צריכים לקדם את החוקים שטובים ונכונים, ולא לשאול את עצמם האם בתי המשפט יממשו את החוקים הללו. התפקיד של המחוקק הוא שספר החוקים ישראלי יהיה הטוב ביותר.
אם בתי המשפט ירוקנו מתוכן את החוק, זאת בעיה. אבל ביום שבו יקום שופט וירצה לפסוק בהתאם לחוק, יהיה לו ספר חוקים טוב - וזאת המטרה. כל רשות צריכה לתקן את התנהלותה, אבל הבסיס נמצא אצל הכנסת שקובעת את הבסיס החוקי הראשוני - והוא צריך להיות הטוב ביותר, וחף משיקולי מדיניות שיפוטית.
התרעות פיקוד העורף