איראן מצידה ויתרה מראש על המגרש הצבאי ואין לה כל יומרה להביס צבאית את הצד השני. להיפך - היא מכירה בנחיתותה ומוכנה לשלם מחירים צבאיים בעבור המגרש המרכזי שבו הם משחקים: מגרש התודעה. המטרה הראשית של השלטון במדינה הוא שרידות קיומית מול המעצמה החזקה בעולם שמשמעותו ניצחון: תוחלת להמשך והבטחת יכולת שיקום.
האמצעי המרכזי בו משתמשת איראן הוא יצירת משבר אנרגיה עולמי לצד פגיעה בחוליה החלשה - בעלות הברית המפרציות של ארה"ב. המשימה הזאת תצלח רק אם איראן תצליח לשמור על התדמית הפנימית החזקה שלה גם כלפי האזרחים.
סביר שהאיראנים מעריכים את המצב באופן שגוי וב"משקפיים וורודים", אבל גם תחת ההערה הזו נכון לנתח את ההיגיון האיראני בשלב הנוכחי. גם אם טראמפ אכן יממש את האולטימטום, הנזק שהם יכולים להסב ל"חוליה החלשה" בראייתם, מדינות המפרץ, ולכלכלה העולמית יגרום לו לעצור את תקיפת התשתיות לפני שהם יסכימו לפתוח את המצרים.
לצד זאת, השליטה בהורמוז היא אמצעי ההרתעה היחיד שנשאר למשטר (לצד הטילים) לנוכח הסיכוי שאיראן תותקף שוב בעתיד. יתירה מכך, פתיחת הורמוז כדי להבטיח הפסקת אש, יכולה להסתיים בתקיפות מחודשות, לאחר שלא יסכימו להיענות לדרישות שעל הפרק. לכן הם מעדיפים להסתכן בהרחבת התקיפות מאשר להיכנע לדרישה הזו ולמצוא את עצמם בפני אולטימטום נוסף.
כדי לממש זאת, חובה על המשטר לשמור על תדמית חזקה ככל האפשר - גורם שלא ניתן לפרקו/ להזיזו, הן כלפי חוץ (באמצעות התשה בטילים, משוואות תגובה, הסבת נזק וציוצים שוטפים אינסופיים שמעידים על מנגנון פעיל) והן כלפי פנים (חסימת האינטרנט, נראות גבוהה של חמושים ברחובות).
אלא שבפועל,המשטר אינו חזק כמו התדמית שהוא מנסה ליצור. כוחות הביטחון (כולל כוחות הדיכוי הבסיג') נפגעו ויתכן שסובלים ממשמעת ירודה ואי התייצבות כך שנזקקים למיליציות חיצוניות (אפגניות ועוד) שבימים אלה זורמות לתוך איראן בכלל וטהרן בפרט. כנראה שגם סחורות חיוניות מצויות במחסור בשווקים (תרופות כדוגמה) וזאת לנוכח הכוונה ההודית לספק סיוע הומניטרי לאיראן כתשלום עבור מתן האישור האיראני למיכליות הודיות לעבור בהורמוז.
האמת היא שללא אינטרנט מתפקד במדינה קשה לסדוק את תדמית המשטר, והסיקור המלחמתי הוא די א-סימטרי. בבסיסו, גם ללא כוונה, הוא מחליש את התדמית של הצד המערבי הדמוקרטי במלחמה (נפילות טילים, דיווחים מהשטח, השפעה כלכלית, אולפנים, ביקורת) ולא מאוד סודק את הצד השני (סיקור טכני "קר" מרחוק ומהאוויר של מטרות ופגיעות בהן ותמונות של פיצוצים).
ברור מאוד שמי שרוצה לנצח את המשטר באיראן, חייב לפגוע לו בהגיונות שמניעים אותו, והם לא צבאיים: ראשית, לקיחת הורמוז מידיו - לב ליבה של האסטרטגיה האיראנית במערכה הזו וסמל תדמיתי עולמי חזק מאוד. כמו כן, נדרשת סדיקה משמעותית של תדמית המשטר בעיני הציבור שלו.
עוד נדרשת פגיעה ביכולת של המשטר לספק את צרכיה של שכבת העילית שלו, שעד כה שגרת חייה לא נפגעה באורח קריטי - פגיעה בבנקים כדי לעצור את יכולת תשלום המשכורות כדוגמה ועוד. לבסוף, יש צורך ביצירת סכסוכים ומחלוקות בתוך המשטר ובין המשפחות לבעלי התפקידים - הצעות פומביות וגלויות למקלטים מדיניים, תשלום של אלפי דולרים לראש מכל משפחה ומתן חסחנות מתקיפה. הדבר יתחיל לפחות שיח פנימי.
לאור האמור, מה שיקרה בזירה הפנימית-אזרחית האיראן אינו רק חלק מהשיח על קריסתו/הפלתו. הוא בעצם חלק מהשיח על הסכמתו לתנאים המוצבים בפניו והסכמתו "לשתות מכוס התרעלה" כבר כעת.
לכן, מי שרוצה לנצח, חיוני שיפעל בהיגיון הזה ובאותו מגרש שבו משחקת איראן. המשמעות: יש להפסיק לפעול "בשלבים" שבהם השלב האחרון הוא הפנימי, ולהתחיל לפעול במגרש הזה כבר כעת וביתר שאת (גם אם אין כוונה להפיל את המשטר כעת).
בשורה התחתונה, האיום הקיומי האמיתי והכמעט בלעדי על המשטר באיראן עובר דרך המישור האזרחי. התמקדות בו תוביל בהכרח את המשטר לעסוק בו, מה שיבוא על חשבון המיקוד הכמעט מלא שיש לו כרגע בזירה החיצונית ובמדינות המפרץ. ממליץ בחום לשקול זאת, ולאמץ את נושא "הלחימה בתווך האזרחי" ובזירה הפנימית גם לחיזבאללה, חמאס ויתר חברי ציר ההתנגדות.
התרעות פיקוד העורף