אבל המסקנה, שהוא צריך לתת לבנט להוביל את הממשלה הבאה מוטעית. אין לי ספק שבנט יהיה ראש ממשלה טוב בהרבה מנתניהו, שעתיד מדינת ישראל כבר לא חשוב לו והוא שבוי בידי מושחתים, משיחיים ומשתמטים. בנט היה ראש ממשלה טוב כשהוביל את ממשלת השינוי, אבל זה ממש לא מספיק. ממשלת השינוי אכן היתה ממשלה ששריה באו לעבוד, שהיו בה יותר נשים שרות ומנכ"ליות מכל ממשלה אחרת בהיסטוריה, שעסקה בהתמודדות משמעותית עם הפשע המאורגן בחברה הערבית וגם עם משבר האקלים, כפי שאף ממשלה לפניה לא עסקה.
ברם אולם, ההחלטה לא להתעסק בנושא הפלסטיני כיוון שלא יכלו להסכים עליו ותאוריית ניהול או צמצום הסכסוך של מיכה גודמן שאימצה אותה ממשלה, הובילה אותנו ל-7 באוקטובר ותמשיך להוביל אותנו לקטסטרופות דומות.
אי אפשר לצמצם את הסכסוך מבלי לחתור לפתרונו. הקפאת המצב גם הקפיאה את מדיניות "חמאס הוא נכס" של נתניהו. למרות שגנץ אירח את אבו מאזן בראש העין ולפיד אמר בעצרת האו"ם שהוא תומך בפתרון שתי המדינות, ממשלתם לא עשתה דבר כדי לקדם את פתרון שתי המדינות. בזמן ממשלת השינוי, המצב בשטח המשיך להתדרדר לסיפוח בפועל ולחיזוק הקיצוניים בשני הצדדים, בהיעדר תקווה ואופק מדיני.
התאוריות שאנחנו שומעים מ"הרבעון הרביעי" ואחרים, שגם כספית מהדהד, שצריך ממשלה שתסכים על 80 האחוז של שמירה על דמוקרטיה ועל ממלכתיות ולא תעסוק ב 20 אחוז האחרים תיכשל, משום שה 20 אחוז הללו הם הכי קיומיים.
אנחנו צריכים מנהיגות שתבין שיש לנו הזדמנות בינלאומית חסרת תקדים לפתור את הסכסוך עם הפלסטינים, על ידי סיוע בהקמת מדינה פלסטינית מפורזת לצידנו, כחלק ממהלך אזורי שיביא לאינטגרציה של כל הכוחות האנטי ג'יהדיסטים באזור.
אנחנו חייבים מנהיגות שמבינה, שהסטטוס קוו בהקשר הפלסטיני מוביל אותנו לחזון ה"סופר ספרטה" של נתניהו. אנחנו נעים לכיוון של מדינה מצורעת שאינה מקובלת במועדון המדינות הדמוקרטיות הליברליות, שאותן אנחנו צריכים גם מסיבות ערכיות וגם כדי לשמר את הכלכלה מוטית היצוא שלנו והאקדמיה שלנו.
אנחנו צריכים מנהיג שידע להחזיר אותנו ליחסים עם שתי המפלגות בארה"ב, מה שלא ניתן לעשות ללא חתירה להסדרים מדיניים. אנחנו צריכים מנהיגות שתוכל לשתף פעולה עם המפלגות הערביות שהן חלק מובהק מהמחנה הליברלי שרוצה שלום ושוויון. מנהיגות מחברת אל העולם ואל האזור ואמיצה בלקיחת הכיוון הנכון בצומת הדרכים ההיסטורית שניצבת לפנינו. מנהיגות שלא מרכינה ראש בפני מכונת התעמולה והרעל של נתניהו, לא מנסה להידמות לו, אלא מציעה אלטרנטיבה - לא רק בחיזוק הדמוקרטיה מבית, אלא גם בחתירה לשלום עם שכנינו ובראשם הפלסטינים. גם בשל ההבנה שהכיבוש לא רק שאינו מוסרי כלפי שכנינו, אלא מחלחל ואוכל אותנו מבפנים.
התרעות פיקוד העורף