בעוד נושאת המטוסים החדישה והיקרה ביותר בתולדות הצי האמריקני, ה-USS Gerald R. Ford, עוזבת את נמל ספליט שבקרואטיה לאחר סדרת תיקונים דחופים, המזרח התיכון ניצב שוב בפני צומת דרכים גורלי. על פני השטח, הנשיא טראמפ הכריז על דד-ליין של שבועיים למשא ומתן עם טהרן – צעד שנתפס בעיני רבים כניסיון למנוע הסלמה. אולם, ניתוח תנועות הכוחות הימיים לצד דפוסי העבר של הנשיא, מעלה תמונה אחרת: אסטרטגיית "זאב, זאב" שנועדה להרדים את האויב בעוד המכונה הצבאית משלימה את היערכותה למכה ניצחת.
המסמכים חושפים כי ה"פורד", שעלותה 13.2 מיליארד דולר, סבלה משורת תקלות קשות – משריפה במכבסה שפצעה מלחים ועד בעיות כרוניות במערכות השיגור והאינסטלציה. העצירה בקרואטיה הייתה קריטית להחזרתה לכשירות. במקביל, נושאת המטוסים USS George H.W. Bush יצאה ב-31 במרץ מנמל נורפולק בדרכה לתגבר את המערך, כשבזירה כבר פועלת ה-USS Abraham Lincoln.
כאן נכנסת התזה שלי: חלון השבועיים שנתן טראמפ אינו הזדמנות לשלום, אלא צורך מבצעי טכני. טראמפ זקוק לזמן הזה כדי לאפשר ל"פורד" לחזור לתפקוד מלא ול"בוש" להגיע לטווח פגיעה. זהו דפוס חוזר. לפני כשנה, העניק טראמפ שבועיים למו"מ ואז פתח במלחמת "עם כלביא". גם השנה, לאחר שפיזר ערפל קרב לגבי חידוש השיחות במרץ, הוא הפתיע בתקיפה משולבת כבר ב-28 בפברואר.
טראמפ משתמש באלמנט ההפתעה באופן קבוע. הוא מפרסם ציוצים קיצוניים על "חיסול הציוויליזציה האיראנית", יוצר תחושה של טירוף מערכות וסוף העולם, ואז נסוג לכאורה לדיבורי מו"מ. האיראנים, שחושבים שהוא "רק מאיים" או מפקיר את ישראל, נתפסים לא מוכנים ברגע האמת.
המניע האמיתי של טראמפ הוא כלכלי-אסטרטגי: הנפט. הוא שואף להפיל את השלטון בטהרן כדי להחליף את היצוא לסין ורוסיה במכירת נפט לארה"ב. בראייה רחבה יותר, הוא לוטש עיניים גם לעזה. שליטה ישראלית מלאה ברצועה תאפשר הקמת נמל ימי אמריקני-ישראלי שיתחרה בנמל חיפה הנשלט בחלקו על ידי סין.
אל תטעו בחיוכים הדיפלומטיים של השבועיים הקרובים. מאחורי מסך העשן של המשא ומתן, המנועים של נושאות המטוסים עובדים במלוא הכוח. טראמפ לא מחפש הסכם; הוא מחכה שהתחמושת תגיע ליעדה.
התרעות פיקוד העורף