הבלבול הנוכחי, לפחות אצלי, נובע מהפער הגדול בין היכולת המדהימה שלנו לתוצאה הסופית. חיזבאללה אולי ספג מכה אנושה, אך מתברר שהוא רחוק מלהיות זיכרון היסטורי. הדיבורים על "נטרול חיזבאללה" נשמעים באוזניהם של תושבי הצפון כמו בדיחה גרועה, כאשר האזעקות מפירות שוב ושוב את השקט והתושבים "מבלים" יותר במקלטים ובממ"דים מאשר בכל מקום אחר.
נכון לזמן כתיבת שורות אלו ניצחנו ללא ספק בקרב של העליונות הטכנולוגית, המודיעינית והמבצעית, אך טרם ניצחנו בקרב על השקט ועל עתידנו כמדינה. זה, לצערנו, לא בידינו וייתכן שלא בכוחותינו, לנוכח המחסור המשווע בכוח אדם לוחם בצבא.
כאשר יתפזר הערפל מעט, אולי נדע אם אנחנו צועדים לשקט או להסלמה. עד אז, הבלבול הוא המצפן היחידי שיש לנו. אם נרצה או לא, גורלנו מנוהל על ידי אדם אחד. עד היום איני יודע אם הוא גאון או אוויל, מניפולטור או אסטרטג, פיקח ומתוכנן או נסחף עם הזרם. אבל יהיה טראמפ אשר יהיה, ההחלטה על הדרך לריביירה בעזה ולסקי בחרמון הסורי תעבור דרכו ודרך מסדרונות הבית הלבן, ואנחנו פשוט נשב בשקט ובהכנעה.
התרעות פיקוד העורף