בנט לא רוצה לנסות לפתל את דרכו ללשכת ראש הממשלה פעם נוספת כראש מפלגה קטנה. שם הוא כבר היה. הניסוי הזה, שהיה על חשבון ניהול המדינה, נכשל לחלוטין. ראש ממשלה בראשות מפלגה של 6 מנדטים או מספר דומה יכול להצליח להרכיב ממשלה, כפי שכבר היה, אבל להחזיק אותה יציבה לאורך זמן - זו משימה בלתי אפשרית. כי ראש ממשלה ללא עוצמה פוליטית הוא סוס צולע כבר מיומה הראשון. והחזון לכבוש את הלשכה היוקרתית באופן מלא, עם שליטה מלאה בלפחות מחצית משריה, ומבלי שיואשם פעם נוספת בגניבת השלטון בדרכי עורמה, אלא בדרך המלך - עובר דרך גדי איזנקוט.
לא מדובר רק בקרב על ההנהגה. בנט רוצה לקבע את מעמדו כמנהיג המחנה, לרבות שימוש אינפלציוני במונח "גוש בנט". אבל איזנקוט בכלל לא משוכנע שהוא רוצה את בנט, אפילו כמספר שתיים שלו, ואינו בטוח בעת הזאת שאיחוד כוחות הוא הדבר הנכון. לא בראשותו ולא בראשות אף אחד אחר. אולי אם רואים את טובת הגוש והיכולת לנצח בבחירות, ריצה נפרדת דווקא עדיפה. בפוליטיקה אחת ועוד אחת לא תמיד שווה שתיים. הרבה פעמים סכום השלם קטן מסך חלקיו.
מהנתונים הללו עולה כי אומנם לרבים מאותם מאוכזבים יש הרבה דברים רעים להגיד על נתניהו, מה שגרם להם לעזוב מלכתחילה, אך הם באותה מידה מחזיקים במחשבות שליליות ביותר על בנט. "דאבל נגטיב" הם קוראים לזה. שנאת נתניהו ובנט כאחד.
איזנקוט לא שם. אין כלפיו שנאה. הרבה סיבות יש לכך: המוצא העדתי, ההתנהלות הנינוחה, העובדה שאיבד את בנו במלחמה, ועוד סיבות רבות. בשוק מחנה יהודה לא מצביעים לו, אבל מחבקים אותו כשהוא מגיע. ביהודה ושומרון הוא אורח רצוי, לעומת בנט שממש לא.
במטה של איזנקוט גילו למשל שיש משהו כמו 4 מנדטים של מתלבטים, מסורתיים מהפריפריה, ש-30% מהם לא סומכים על נתניהו, ו-60% מהם לא על בנט, ושלדעתו יהיה אפשר להביא מחצית מהם לתמיכה בו, וליתר לעשות דיכוי הצבעה. כלומר, שלא יבואו לקלפי בכלל. דיכוי הצבעה כזה לתומכי ליכוד בעבר, שמרגישים שמפלגת הליכוד נטשה אותם ולא מייצגת אותם עוד - הוא יעד אסטרטגי חשוב לכל מפלגות האופוזיציה, אבל נדמה שרק איזנקוט יכול באמת לעשות זאת.
מאותם סקרים ומחקרים פנימיים עולה שהיעד של הבאת 3 מנדטים חדשים, 3 מנדטים שלא ילכו להצביע, ו-3 להשאיר להצביע לליכוד או אחת ממפלגות הקואליציה - אינם יעדים מופרכים. אחרים לא יכולים לעשות זאת. רחוק מזה. איזנקוט כן. כך גם לגבי הקמפיין הנגטיבי של הליכוד נגד יתר המועמדים שעל המגרש. הרי התיק של בנט מפוצץ חומר. איזנקוט יהיה יריב קשה בהרבה. אין עליו כמעט כלום.
הפנייה החזקה של בנט שמאלה בשבועיים שחלפו, כולל השיבוצים האחרונים ברשימה שעליהם הודיע, הביאו לנטישת אחרוני המצביעים הימניים שהיו לו. כנראה לבלי שוב. גם הימניים הביקורתיים ביותר כלפי הממשלה לא חשבו להצטרף למפגיני קפלן. כעת בנט הציב אותם בקדמת הבמה אצלו.
ידיים מלאות חקיקה
בשבוע הבא תתחיל הספירה לאחור להפיכתה של הממשלה הנוכחית לממשלת מעבר באופן רשמי. החל מהשבוע האחרון של יולי, שזה גם פחות או יותר המועד לסיום מושב הקיץ, יושתו על הממשלה מגבלות משמעותיות, בעיקר בתחום החקיקה והמינויים. הכנסת תצא לחופשה כפויה, הליכי אישורי חוק ייעצרו, ומינויים פוליטיים יוקפאו.
כל אחד מהם הוא עולם ומלואו. אלה רפורמות ענק שאם אכן יעברו, תוכל הממשלה להתנקות מאכזבת מחנה הימין שרצה לראות שינויים במערכת המשפט במהלך הקדנציה. ועדת חקירה לאומית חשובה לראש הממשלה כדי לעצור ועדת חקירה אחרת שעשויה לקום בממשלה אחרת. וחוק הגיוס קריטי להמשך שיתוף הפעולה עם החרדים ושמירה על מחנה הימין גם לקראת הבחירות הבאות והממשלה הבאה.
חוק נוסף שינסו בקואליציה להעביר, אולם בסולם הדירוג נקבע לרמה פחותה יותר מהרשימה הראשונה, הוא חוק מח"ש. מדובר בחוק של בכיר מח"ש לשעבר משה סעדה, המבקש להוציא לחלוטין את המחלקה לחקירת שוטרים מכפיפות לפרקליטות המדינה.
ויש עוד חוק אחד שיבקש ראש הממשלה להעביר בקרוב בכנסת, וכנראה גם יזכה לתמיכה גורפת, לרבות של האופוזיציה. חוק להקדמת הבחירות ופיזור הכנסת. מסתבר שהמועד החוקי הקבוע בחוק, 27 באוקטובר, הוא לא תאריך טוב לנתניהו. במשחק גרפי יהיה אפשר בקלות להפוך את 27 באוקטובר ל-7 באוקטובר. מפלגות יריבות וארגונים אופוזיציוניים שונים עשויים לשחק עם תאריך הבחירות ולהזכיר לציבור באמצעותו את אותו תאריך ארור.
לכן יבקש ראש הממשלה להקדים את מועד הבחירות בשבוע, ל-20 באוקטובר. בשיקול שבין שבוע שלטון נוסף לבין התרחקות מהמספרים 7 ו-10, מעדיף נתניהו לוותר על עוד שבוע בלשכת ראש הממשלה.
מחוץ לאקווריום
אבל הקרבה בין אוריך לנתניהו, מבחינה פיזית, לא חזרה להיות כפי שהייתה, וכנראה גם לא תחזור. על אוריך, כמו גם על יועצים אחרים שלא מועסקים ישירות דרך לשכת ראש הממשלה ולא עברו סיווג ביטחוני, הוטלו הרחקות מנהלתיות על ידי גורמי הביטחון במשרד ראש הממשלה והשב"כ. זאת על רקע חידוד נהלים והנחיות חדשות שנבעו מהחקירות האחרונות בלשכה, חלקן בעלות אופי ביטחוני.
בשל ההנחיות החדשות, מקום העבודה העיקרי של אוריך בימים האחרונים הוא בבית הליכוד, מצודת זאב בתל אביב, ולא בלשכת ראש הממשלה בירושלים. התקשורת עם נתניהו היא לרוב באמצעות שיחות טלפון. בפעמים היחידות שבהן הוא מגיע ללשכה במשרד ראש הממשלה, אוריך לא מורשה להיכנס לאקווריום, המתחם הפנימי של ראש הממשלה וצוותו הקרוב, המופרד באמצעות זכוכית משוריינת, ומכאן גם שמו. בכל פעם שנתניהו מעוניין לשוחח עימו ישירות, הוא נאלץ לצאת אליו מחוץ לאקווריום. מדובר בשינוי גדול מבחינת אוריך, שהיה רגיל, לפני המגבלות עליו, לשהות באקווריום ובחדר הפנימי בלשכת ראש הממשלה שעות ארוכות מדי יום דרך קבע.
תצוגת תכלית
כי מהי באמת פוליטיזציה של המשטרה? להפוך את התחנות המרחביות לסניפים של עוצמה יהודית? לערוך כנסים פוליטיים במטה הארצי? מה זה המונח הזה ומה עומד מאחוריו? השופטים לרגע התבלבלו. הם הפנו את פטר למסמך היועמ"שית, ובו שורה של מקרים שבהם לטעמה בן גביר חרג מתפקידו והטיל סמכות על המשטרה בגלל שיקולים זרים.
אבל מהר מאוד התברר שמדובר בנוהל משרדי רב-שנים, שלא התחיל אצל בן גביר אלא הרבה שנים קודם לכן, שתכליתו הרחקת חברי כנסת מתקשורת ישירה עם המשטרה, כדי לשמור על המשטרה מלחצים פוליטיים אפשריים.
מה שמדהים בכל הסיפור הוא שהיועמ"שית - שמבקשת להדיח שר מכהן בממשלה - אפילו לא בדקה את זה. מספיק שאלה קטנה ליועמ"ש המשרד כדי שלא הייתה מבזה את עצמה.
וזה עוד היה הסעיף הראשון שעימו פתחה את המסמך. אלה היו רמות הטיעון גם בסעיפים העוקבים. כלום ושום דבר. לא פוליטיזציה ולא נעליים. הם לא אוהבים את השר בן גביר ולכן מנסים להפיל אותו, זה כל הסיפור. זה בור שבית המשפט לא היה צריך בכלל ליפול אליו. אבל בתקופתו של יצחק עמית אין תהום שבג"ץ לא טובע בה.
התרעות פיקוד העורף